בָּנֶ֨יךָ וּבְנֹתֶ֜יךָ נְתֻנִ֨ים לְעַ֤ם אַחֵר֙ וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֔וֹת וְכָל֥וֹת אֲלֵיהֶ֖ם כׇּל־הַיּ֑וֹם וְאֵ֥ין לְאֵ֖ל יָדֶֽךָ׃

״בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך רֹאות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך״. רש״י מבאר ש״וכלות אליהם״ פירושו שהעיניים מצפות אליהם שישובו ואינם שבים, וכל תוחלת שאינה באה נקראת ״כליון עיניים״. אבן עזרא מבאר ש״וכלות״ מלשון כיסופים, כמו ״נכספה וגם כלתה נפשי״. הקללה נוגעת בפגיעה הקשה מכול: הבנים והבנות נלקחים בשבי לעם זר, וההורים רואים זאת ומצפים כל היום לשובם - אך ידם קצרה מהושיע. כליון העיניים מבטא את הציפייה הנואשת שלעולם אינה מתממשת. אין קללה גדולה יותר מזו של הורה הרואה את ילדיו נלקחים ואינו יכול להצילם.