דְּבָרִים כ״ח · ב׳

וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כׇּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

במילים פשוטות

הכתוב מבטיח שכל הברכות יבואו על ישראל ״והשיגֻך״, בזכות שמיעתם בקול ה׳. אבן עזרא מדייק בלשון ״ובאו״ - שהברכות יבואו מאליהן, ו״והשיגוך״ - אף אם לא תבקשם, כלומר לא תצטרך ליגע ולרדוף אחריהן. חזקוני מבאר באותו כיוון: ״ולא תטרח לחזר אחריהם״. הרעיון: כאשר ישראל שומעים בקול ה׳, הברכה רודפת אחריהם ומשיגה אותם בלא מאמץ, בניגוד למצב הרגיל שבו האדם עמל וטורח כדי להשיג את פרנסתו. הברכה נעשית טבעית וזורמת, שופעת מאליה על העם הנאמן לה׳.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיֵיתוּן עֲלָךְ כָּל בִּרְכְּתָא הָאִלֵין וְיִדְבְּקֻנָךְ אֲרֵי תְקַבַּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם ובאו. שיבואו מעצמם:

והשיגוך. ואם לא תבקשם והטעם שלא תיגע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ובאו עליך כל וגו׳‎ ולא תטרח לחזר אחריהם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ. בְּעִנְיַן הֱיוֹתָם עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, נֶאֱמַר ״וּנְתָנְךָ ה׳״, תָּלָה הַדָּבָר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבִמְצִיאַת שְׁאָר הַבְּרָכוֹת נֶאֱמַר: ״וּבָאוּ״, מֵעַצְמָם מַשְׁמָע, וּמִי יִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם שֶׁאָמַר ״וְהִשִּׂיגֻךָ״? הַבֵּאוּר הוּא, שֶׁכָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַשְּׂרָרָה, הִיא בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, וְהַבּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה, הַשְּׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו (תנחומא ויקרא ג). וְהַשְּׂרָרָה מָקוֹר לְכָל הַבְּרָכוֹת, כִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ. לְפִיכָךְ אָמַר: ״וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן״ וְגוֹ׳, כִּי זֶהוּ הַשְּׂרָרָה אֲשֶׁר לֹא יֵאוֹת לְךָ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ וּלְהִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֶיהָ, וּמִכָּל מָקוֹם יִתֵּן ה׳ אוֹתָהּ לְךָ. וּמֵאָז וָהָלְאָה תִּהְיֶה הַשְּׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרֶיךָ וְתַשִּׂיגֶךָ, וְאַגַּב הַשְּׂרָרָה יָבוֹאוּ מֵעַצְמָם כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, כִּי הוֹלְכִים לְרֶגֶל הַשְּׂרָרָה הָרוֹדֶפֶת אַחֲרֶיךָ, כָּךְ כָּל הַבְּרָכוֹת יִרְדְּפוּ אַחֲרֶיךָ מִבְּלִי שֶׁתַּחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם, וְהִשִּׂיגֻךָ אַגַּב הַשְּׂרָרָה, כִּי תִּקְנֶה עַל יָדָהּ כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, כִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל