דְּבָרִים כ״ח · ט״ו

וִיהֵי אִם לָא תְקַבַּל בְּמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ לְמִטַר לְמֶעְבַּד יָת כָּל פִּקוּדוֹהִי וּקְיָמוֹהִי דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין וְיֵיתוּן עֲלָךְ כָּל לְוָטַיָא הָאִלֵין וְיִדְבְּקֻנָךְ

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע וְגוֹ׳. כָּל הַקְּלָלוֹת הַלָּלוּ נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְאוֹתָן שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי נֶאֶמְרוּ כֻּלָּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים: ״וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ״ וְגוֹ׳, כִּי גַּם בְּאֵלּוּ יֵשׁ הַרְבֵּה מַכּוֹת אֶל הַכְּלָל, כְּמוֹ: ״וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת״, וְכֵן: ״יוֹלֵךְ ה׳ אוֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ״ וְגוֹ׳, וְהַרְבֵּה זוּלָתָם, וּמַאי טַעְמָא הָיוּ אוֹתָן שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע וְאֵלּוּ כְּפוּלוֹת בְּמִסְפַּר תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה, הֲלֹא דָבָר הוּא.

וְהַטַּעַם אֶל זֶה הוּא, לְפִי שֶׁאוֹתָן שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים נֶאֶמְרוּ קֹדֶם הָעַרְבוּת אֲשֶׁר קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבוּעַת הַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל, וְעַל כֵּן בָּאוּ בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע, לְפִי שֶׁחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם וְכֻלָּם נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אֶחָד (נדרים לח), מִזֶּה אַתָּה לָמֵד שֶׁהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי לַמִּין הָאֱנוֹשִׁי לְהִכָּנֵס תּוֹךְ חֶדֶר הֵיכַל הַחָכְמָה וְהַבִּינָה עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים הַפְּתוּחִים לְפָנָיו, וְהֵם שַׁעֲרֵי צֶדֶק אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ לְהָבִין מִתּוֹכָם בִּינָה וָדַעַת אֶת ה׳. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת וְלִבּוֹ טָח מֵהָבִין, וְרָאָה אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה פְּתוּחִים לְפָנָיו, וְהוּא לֹא נִכְנַס בְּשׁוּם אַחַת מֵהֶם, עַל כֵּן יִלְקֶה בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה. וְקֹדֶם הָעַרְבוּת נֶאֱמַר: ״וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ״ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, לוֹמַר דַּוְקָא שֶׁאִם כֻּלָּם סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ, אָז הֵם רְאוּיִין לְאוֹתָן מַכּוֹת כּוֹלְלוֹת, אֲבָל הַצַּדִּיק אֲשֶׁר בְּתוֹכָם הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְמַלֵּט. אֲבָל כָּאן אַחַר הָעַרְבוּת, כָּל אֶחָד יִסְבֹּל עֲוֹנוֹ וַעֲוֹן חֲבֵרוֹ. עַל כֵּן בָּאוּ בְּמִסְפַּר תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה כָּפוּל כְּנֶגֶד עֲוֹנוֹ וַעֲוֹן חֲבֵרוֹ. וְנֶאֱמַר: ״וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע״ בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְהַמַּכּוֹת כְּלָלִיּוֹת, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד הַחוֹטֵא מְסַבֵּב קְלָלָה אֶל הַכְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כט יז-כא): ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״ וְכוּ׳, וּכְתִיב: ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁרַבִּים יִשְׂאוּ עֲוֹן הַיָּחִיד, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל עָכָן (יהושע ז). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״אִם לֹא תִשְׁמַע״, שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁלֹּא יִשְׁמַע גּוֹרֵם מַכּוֹת לָרַבִּים, וְהֵם הַמַּכּוֹת הַכְּלָלִיּוֹת הַנִּזְכָּרִים בַּפָּרָשָׁה.

דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא נָתַן ה׳ לָכֶם לֵב לָדַעַת וְגוֹ׳ עַד הַיּוֹם הַזֶּה״, וּכְתִיב (משלי ב ג-ד): ״כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ, אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה״, וְדָרְשׁוּ בָזֶה מ״ט מוֹנִים שְׁנֵי פְּעָמִים, דְּהַיְינוּ אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע פָּנִים טָמֵא (כמנין ודגלו - ירושלמי סנהדרין פרק ד׳ הל׳ ב), וְלֹא יָכוֹל הָאָדָם לָבֹא לִידֵי חֲקִירָה זוֹ כִּי אִם מִתּוֹךְ בִּינַת הַלֵּב הַמַּשְׂכִּיל בְּאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה, שֶׁהֲרֵי הִקְדִּים לוֹמַר ״כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא״, כִּי הַבִּינָה כֶּפֶל מִן הַחָכְמָה, כִּי הַנָּבוֹן מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לֵב לָדַעַת, דְּהַיְינוּ הַבִּינָה, עַד הַיּוֹם, לְפִיכָךְ דַּוְקָא בַּיּוֹם הַזֶּה נִתְיַעֲדוּ תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה קְלָלוֹת עַל שֶׁלֹּא דָּרְשׁוּ הַתּוֹרָה בִּשְׁנֵי פְעָמִים אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע, אֲבָל אוֹתָן שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים נֶאֶמְרוּ קֹדֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי בִּינָה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, דְּהַיְינוּ אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע מִתּוֹךְ אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע, עַל כֵּן לֹא בָאוּ כִּי אִם בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע, כִּי הָיָה לָהֶם לְהָבִין לְפָחוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת רִאשׁוֹנוֹת הַבָּאִים בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע לְכָל הַפָּחוֹת.

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע וְגוֹ׳. הִתְנָה הַכָּתוּב עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּשְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד. הַכַּוָּנָה שֶׁהֲגַם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה אִם לֹא יִשְׁמֹר, אוֹ אִם יִשְׁמֹר וְלֹא יַעֲשֶׂה, אוֹ אִם יַעֲשֶׂה שְׁנֵיהֶם וְיִבָּטֵל מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, יָבוֹאוּ עָלָיו הַקְּלָלוֹת רַחֲמָנָא לִיצְלַן כַּאֲשֶׁר יְבָאֵר מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְכָל אַחַת מֵהֵנָּה עֹנֶשׁ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהִתְחִיל בְּעֹנֶשׁ בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה וְאָמַר אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְגוֹ׳ עַד מַאֲמַר ״וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר״, וְגָמַר אוֹמֶר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי. הֲרֵי שֶׁהַקְּלָלוֹת הַחֲמוּרוֹת עַד עַתָּה הֵם כְּנֶגֶד עֲזִיבַת הַתּוֹרָה כִּי הָעוֹזֵב תּוֹרָה כְּעוֹזֵב ה׳, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁהִקְפִּיד ה׳ כָּל כָּךְ עַל עֲזִיבַת הַתּוֹרָה וְאָמַר (ירמיה ט:יא) ״עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי״, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי.