דְּבָרִים כ״ח · י״ד

וְלֹ֣א תָס֗וּר מִכׇּל־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעׇבְדָֽם׃ {פ}

במילים פשוטות

הכתוב מסכם את תנאי הברכה: ״ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם״. הפסוק מזהיר שלא לסטות מדבר ה׳ לא לצד ימין ולא לצד שמאל, ומבהיר שהסטייה הגדולה ביותר היא ההליכה אחרי אלהים אחרים ועבודתם. אונקלוס מתרגם ״אלהים אחרים״ - טעוות עממיא, כלומר עבודת האלילים של העמים. בכך נחתמת פרשת הברכות: הן מותנות בנאמנות מוחלטת לה׳ ובהימנעות גמורה מעבודה זרה. כל סטייה, אפילו קטנה, עלולה להוליך אל עבודה זרה, ולכן מזהירה התורה שלא לנטות כלל.
מבוסס על אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלָא תִסְטוּן מִכָּל פִּתְגָמַיָא דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין יַמִינָא וּשְׂמָאלָא לִמְהַךְ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא לְמִפְלְחִנוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל