דְּבָרִים כ״ז · ט״ז

מקלה אביו. מְזַלְזֵל, לְשׁוֹן "וְנִקְלָה אָחִיךָ" (דברים כ"ה):

לִיטּ דְיִקְלֵי אֲבוּהִי וְאִמֵהּ וְיֵימַר כָּל עַמָא אָמֵן

מקלה. לשון קלון פועל יוצא:

מקלה אביו -במקום בית גידולו. אין אחרים רגילים שם. וכן משיג גבול - בגנבה הוא עושה, שאם יראה ימחה בידו. וכן: משגה עור ומטה משפט - כל אלו דברי סתר.

אָרוּר מַקְלֶה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא בָּחַר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת לוֹמַר עֲלֵיהֶם הָאֲרוּרִים אֶלָּא אֵלּוּ. גַּם בַּעֲרָיוֹת לָמָּה לֹא יִחֵד הָאֲרוּרִים אֶלָּא לְאֵלּוּ, וַהֲלֹא יֵשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרִים כְּאֵלּוּ וְהֵם הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ.

וְאוּלַי כִּי לֹא אָמַר כָּאן אֶלָּא הָעֲבֵרוֹת הַטְּמוּנִים וְהַנִּסְתָּרִים, וְלָזֶה רָשַׁם בָּרִאשׁוֹנָה וְאָמַר וְשָׂם בַּסָּתֶר כִּי הָעוֹשֶׂה בְּדֶרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה מִתְגַּלֶּה הִנֵּה נִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוּת זֶה עַל זֶה. וְכֵן מַה שֶׁאָמַר אָרוּר מַקְלֶה פֵּרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ קָלוֹן בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּס עָלָיו בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה. וְכֵן הַשָּׂגַת גְּבוּל הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. וְכֵן מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדֶּרֶךְ אֵין רוֹאֶה. וְכֵן הַטָּיַת מִשְׁפַּט הַשְּׁפָלִים. וְכֵן הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל אֲחוֹתוֹ וְחוֹתַנְתּוֹ, כֻּלָּם אֵין הֶרְגֵּשׁ לְזוּלַת הִמָּצְאוֹ עִמָּהֶם לַחְקֹר בּוֹ. וְכֵן מַכֶּה רֵעֵהוּ דִּקְדֵּק לוֹמַר בַּסָּתֶר. וְכֵן לוֹקֵחַ שֹׁחַד וְגוֹ׳, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין שָׁקוּל וּבָא אֶחָד וְהִכְרִיעַ בִּסְבָרָתוֹ בִּשְׁבִיל שׁוֹחַד, גַּם זֶה הוּא מִדְּבָרִים הַמְּסוּרִים לַלֵּב וְאֵין הֶרְגֵּשׁ לַזּוּלַת.

וְטַעַם שֶׁכָּתַב אָרוּר שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו לַאֲחוֹתוֹ, לוֹמַר כִּי כָּל כָּךְ מְרֻחָק הַדָּבָר שֶׁל אֵשֶׁת אָב וְאָחוֹת כְּשׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה שֶׁהוּא דָּבָר זָר וּמְתֹעָב לְטֶבַע אֱנוֹשִׁי: