התורה מצווה לענוש את האישה שהחזיקה במבושי המכה, ולא לחוס עליה. רש״י מבאר ש״וקצותה את כפה״ אין הכוונה לחיתוך היד ממש, אלא לתשלום ממון של דמי הבושת, הכל לפי המבייש והמתבייש. רש״י לומד זאת בגזירה שווה מ״לא תחוס״ הנאמר בעדים זוממים, שגם שם מדובר בממון. אבן עזרא מבאר ש״וקצותה את כפה״ הוא כמו ״עין תחת עין״, שאם לא תפדה את כפה בממון תיקצץ, ושלא לחוס עליה גם אם היא ענייה. הפסוק, לפי הפרשנות המקובלת, עוסק בתשלום נזק ובושת ולא בעונש גופני.
