רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ונקרא שמו וגו'. מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר "חֲלוּץ הַנַּעַל" (ספרי; יבמות ק"ו):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
דְּבָרִים כ״ה · י׳
וְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
לאחר החליצה נקרא שמו של היבם בישראל ״בית חלוץ הנעל״. רש״י מבאר שיש מצווה על כל העומדים שם לומר ״חלוץ הנעל״, כלומר להכריז בקול על מה שנעשה. הכינוי הזה נדבק ביבם כתוצאה מסירובו לייבם את אשת אחיו. הפסוק חותם את פרשת החליצה, ומלמד שהסירוב לייבום אינו נשאר עניין פרטי אלא מקבל ביטוי פומבי בכינוי הנקרא על האיש. יש בכך רמז לחשיבות שמייחסת התורה למצוות הייבום ולהקמת שם המת.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְיִתְקְרֵי שְׁמֵהּ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית שְׁרִי סֵינָא
Onkelos Deuteronomy