רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11אחרי אשר הטמאה. לְרַבּוֹת סוֹטָה שֶׁנִּסְתְּרָה (ספרי; יבמות י"א):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
דְּבָרִים כ״ד · ד׳
לֹא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָרִאשׁ֣וֹן אֲשֶֽׁר־שִׁ֠לְּחָ֠הּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִהְי֧וֹת ל֣וֹ לְאִשָּׁ֗ה אַחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
כאן עיקר האיסור: הבעל הראשון ששילח את אשתו אינו יכול לחזור ולקחתהּ לאישה לאחר שנישאה לאחר, ״כי תועבה היא לפני ה׳״. רש״י מביא שהמילים ״אחרי אשר הֻטַּמָּאָה״ באות לרבות גם סוטה שנסתרה, ולא רק גרושה שנישאה ממש. אבן עזרא מבאר ש״הֻטַּמָּאָה״ נאמר כלפי הבעל הראשון - שהיא טמאה עליו ואסורה לו מפני שהיתה עם איש אחר, ומדגיש שהמילים ״ולא תחטיא את הארץ״ הן ציווי לכל ישראל שלא יביאו על הארץ חטא. התורה מנמקת שהחזרת גרושה שנישאה לאחר היא מעשה תועבה שיש בו כדי להחטיא את הארץ שה׳ נותן לישראל בנחלה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2לֵית לֵהּ רְשׁוּ לְבַעֲלַהּ קַדְמָאָה דִי פָטְרַהּ לְמִתֻּב לְמִסְבַהּ לְמֶהֱוֵי לֵהּ לְאִנְתּוּ בָּתַר דִי אִסְתָּאָבַת אֲרֵי מְרָחָקָא הִיא קֳדָם יְיָ וְלָא תְחַיַב יָת אַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ אַחֲסָנָא
Onkelos Deuteronomy
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12הטמאה. כנגד בעל ראשון והנה טעמו טמא' היא לו בעבו' שידע' איש אחר ודגשות הטי״ת בחסרון תי״ו התפעל וכן הכבד את הנגע:
ולא תחטיא. צווי לישראל:
On Your Way
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13אחרי אשר הטמאה בשכבת זרע של בועל.
הטמאה המ״ם בקמץ.
Chizkuni