רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ושנאה האיש האחרון. הַכָּתוּב מְבַשְּׂרוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לִשְׂנֹאתָהּ, וְאִם לָאו קוֹבַרְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר או כי ימות (ספרי):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
דְּבָרִים כ״ד · ג׳
וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הפסוק ממשיך את הסיפור: גם הבעל השני שונא אותה, כותב לה ספר כריתות, נותנו בידה ומשלחה, או שהוא מת. רש״י מדגיש שהכתוב כאילו מבשר לאיש השני שסופו לשנוא אותה, ואם לא ישנא - היא ״קוברתו״, כלומר סופו למות בחייה, כפי שנאמר ״או כי ימות״. אבן עזרא מבאר את הלשון ״כריתות״ - מלשון כריתה, שנכרתה זיקת הנישואין ביניהם לעולם. הפסוק מונה את שני המצבים שבהם משתחררת האישה מן הבעל השני - גירושין או מיתה - כדי להגיע בפסוק הבא אל עיקר האיסור: שהבעל הראשון לא יוכל להחזירה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְיִסְנִנַהּ גַבְרָא בַתְרָאָה וְיִכְתּוֹב לַהּ גֵטּ פִטּוּרִין וְיִתֵּן בִּידַהּ וְיִפְטְרִנַהּ מִבֵּיתֵהּ אוֹ אֲרֵי יְמוּת גַבְרָא בַתְרָאָה דְנָסְבַהּ לֵה לְאִנְתּוּ
Onkelos Deuteronomy
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12כריתות. משנכרת' בעילת' לעולם:
On Your Way
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13[ושלחה מביתו לשון שלוח].
Chizkuni