רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לא תפאר. לֹא תִטֹּל תִּפְאַרְתּוֹ מִמֶּנּוּ (חולין קל"א), מִכָּאן שֶׁמַּנִּיחִין פֵּאָה לָאִילָן:
אחריך. זוֹ שִׁכְחָה:
כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפַאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
לא תפאר. לֹא תִטֹּל תִּפְאַרְתּוֹ מִמֶּנּוּ (חולין קל"א), מִכָּאן שֶׁמַּנִּיחִין פֵּאָה לָאִילָן:
אחריך. זוֹ שִׁכְחָה:
אֲרֵי תַחְבּוֹט זֵיתָךְ לָא תְפַלֵי בַּתְרָךְ לְגִיוֹרָא לְיִתַּמָא וּלְאַרְמְלָא יְהֵי
כי תחבוט. כמו חובט חטים והוא פעל יחבט קצח בנין נפעל וכן כל אותיות אחעה״ר כאשר יבנה מהם בנין נפעל ואלה הם לא יאצר ולא יחסן. ולא יהרג. יעבד בו. יראה כל זכורך כי כן המשפט:
לא תפאר. לא תחפש הפארות והם הסעיפים וכן ותעש בדים ותשלח פארות. גם הוא כתוב באל״ף. ואם נקרא בוי״ו וכן נאדות היין:
לא תפאר לשון פארות.
[לא תפאר ענינו לקיחת הפאר, ההפך מפארך חבוש התקן הפאר].
לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (חולין קלא:): ״אַחֲרֶיךָ״ זוֹ שִׁכְחָה. וּכְפִי הָרֶמֶז הוּא מַזְהִירוֹ עַל גֵּזֶל עֲנִיִּים, שֶׁלֹּא יַעֲזוֹב חֵילוֹ לְיוֹרְשָׁיו אַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֵצֶל לוֹט שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל מָמוֹנוֹ, וְאָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ ״אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ״ כַּמְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹ (בראשית יט יז). כָּךְ אָמַר: לֹא תְבַקֵּשׁ לְפָאֵר מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֶיךָ, כִּי מִי יַגִּיד לְאָדָם מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו. וְכֵן לֹא תְבַקֵּשׁ לַעֲזוֹב הָעוֹלֵלוֹת לְמִי שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֶיךָ, אֶלָּא לַגֵּר לַיָּתוֹם יִהְיֶה וְאָז תִּרְאֶה עוֹלָמְךָ בְּחַיֶּיךָ. וְאַל תִּדְאַג לוֹמַר, אִם לֹא אַשְׁאִיר אַחֲרַי מְאוּמָה לְזַרְעִי מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנְסוּ, עַל זֶה אָמַר: ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״, חָסֵר מִכֹּל וָכֹל, כִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן זָכִיתָ עַכְשָׁיו לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בִּרְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, הוּא יִשְׁלַח גַּם מַלְאָכוֹ לִפְנֵי זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וְיִתֵּן לָהֶם דֵּי מַחְסוֹרָם. וְעַל כֵּן טוֹב לְךָ לַעֲשׂוֹת לְצָרְכְּךָ לְבֵיתְךָ הַנִּצְחִי, כִּי אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִלְּבָנָיו אַחֲרָיו, עַל כֵּן לֹא יְבַקֵּשׁ וְיִדְרוֹשׁ בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין רוֹב עֲשִׁירֵי דּוֹרֵנוּ, עוֹשִׂים עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, וְהֵם אַבִּירֵי לֵבָב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, וְטוֹעֲנִים שֶׁהֵם עוֹשִׂים כֵּן בַּעֲבוּר בְּנֵיהֶם, וְהֵמָּה מְאוּמָה לֹא יִשְׂאוּ בַּעֲמָלָם לָעוֹלָם הַנִּצְחִי, אוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה וּבוּשָׁה.