רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לא תדרש שלמם. מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ יָכוֹל אַף זֶה כֵּן, תַּ"לֹ לא תדרש שלמם (עי' ספרי):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
דְּבָרִים כ״ג · ז׳
לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כׇּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הכתוב מצווה שלא לדרוש שלום העמונים והמואבים וטובתם כל הימים לעולם. רש״י מבאר שמכלל שנאמר בעבד ״עמך ישב בקרבך״ יכול אף זה כן, תלמוד לומר ״לא תדרש שלמם״. חזקוני מבאר שאם באת להילחם על עירם, מצווה אתה להשחית כל עץ מאכל שבה, שלא כבשאר אומות שנאמר בהן ״וקראת אליה לשלום״ ו״לא תשחית את עצה״. כך הפסוק אוסר לדרוש בשלומם וטובתם של עמון ומואב, ומדגיש את חומרת היחס אליהם - עד כדי היתר להשחית את עצי עירם בעת מלחמה, בשונה מן ההגבלות החלות על שאר האומות.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2לָא תִתְבַּע שְׁלָמְהוֹן וְטָבָתְהוֹן כָּל יוֹמָיךְ לְעָלָם
Onkelos Deuteronomy
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13לא תדרש שלמם וטבתם אם באת להלחם על עירם מורשה ומצווה אתה להשחית כל עץ מאכל שבה כמו שמצינו באלישע במלכים וכל עץ טוב תפילו ולא כבשאר אומות שנאמר בהם כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וכי תצור וגו׳ לא תשחית את עצה.
Chizkuni