דְּבָרִים כ״ג · ו׳

וְלָא אָבֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְקַבָּלָא מִן בִּלְעָם וַהֲפַךְ יְיָ אֱלָהָךְ לָךְ יָת לְוָטִין לְבִרְכָן אֲרֵי רָחֲמָךְ יְיָ אֱלָהָךְ

ויהפך. שהיה בלב בלעם לקלל ולא עזבו השם:

וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. לָשׁוֹן זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁהַקְּלָלָה עַצְמָהּ תִּהְיֶה לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁבָּאוּ בִּמְקוֹם הַקְּלָלוֹת בְּרָכוֹת מֵעֵין הַדְּבָרִים שֶׁרָצָה לְקַלְלָם, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַקְּלָלָה עַצְמָהּ לִבְרָכָה. גַּם קָשֶׁה עַל מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קה:): מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מַה הָיָה בְּלִבּוֹ לְקַלְלָם כוּ׳, וּמַסִּיק: כֻּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה חוּץ מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת כוּ׳ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה״, ״קְלָלוֹת״ לֹא נֶאֱמַר כוּ׳, מַשְׁמָע רַק אַחַת מֵהֶם נֶהֶפְכָה לִבְרָכָה. וְקָשֶׁה, מַה נִּשְׁתַּנָּה בְּרָכָה זוֹ מִזּוּלָתָהּ. וְעוֹד, מַאי מַשְׁמַע מִלְּשׁוֹן הַפָּסוּק שֶׁדַּוְקָא בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת חָזְרוּ לִבְרָכָה.

וְהַבֵּאוּר לְכָל זֶה הוּא, שֶׁבִּלְעָם קוֹסֵם הָיָה, וְהָיָה רוֹאֶה בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מוֹרֶה עַל כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁבִּקֵּשׁ לְקַלְּלָם בּוֹ, לֹא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת כוּ׳, לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָם מוֹשֶׁכֶת כוּ׳. וְיָדוּעַ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכָה בַּעֲבוּר זְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לְהָסֵב פְּנֵי הַמַּעֲרָכָה לְטוֹבָה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְקַיֵּם מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וּלְפָתְרָהּ עַל דֶּרֶךְ אַחֵר, אֲזַי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁדְּדָהּ. דֻּגְמַת כּוֹכָב שֶׁשְּׁמוֹ ״רָעָה״, שֶׁהָיָה עוֹלֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מוֹרֶה עַל דָּם, הֲפָכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַם מִילָה. וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנו): הַאי מַאן דְּנוֹלַד בְּמַזָּל מַאֲדִים לֶהֱוֵי טַבָּחָא כוּ׳, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת בֹּא (י י). וְכָל הַקְּלָלוֹת שֶׁמָּנָה שָׁם בַּגְּמָרָא - לֹא תִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה, לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָם מוֹשֶׁכֶת, לֹא יִהְיֶה לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים כוּ׳ - בְּכֻלָּם לֹא הָיָה שׁוּם דֶּרֶךְ לְפָרְשָׁם לְטוֹבָה כְּדֵי לְקַיֵּם מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וְיִשְׂרָאֵל לֹא יִהְיוּ נִזּוֹקִין. עַל כֵּן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכָה מֵהוֹרָאוֹת אֵלּוּ מִכָּל וָכֹל. לְפִיכָךְ חָזְרוּ כֻלָּם לִקְלָלָה כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיָה בְּיָדָם זְכוּת הָעוֹמֵד בְּכֹחוֹ נֶגֶד הַמַּעֲרָכָה.

אֲבָל בְּהוֹרָאַת לֹא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, לֹא הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכָה, כִּי הָיָה מָקוֹם לְקַיֵּם מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, אֲבָל לְטוֹבָתָם הוּא. וְהַיְנוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵם מְמֻשְׁכָּנִים בַּעֲוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד יא): ״כִּלָּה ה׳ חֲמָתוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן״, וְזֶה וַדַּאי טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיְּכַלֶּה ה׳ חֲמָתוֹ בְּעֵצִים וַאֲבָנִים וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשְׁכּוֹן לִתֵּן אוֹתוֹ בְּחוֹבוֹ אֵינָן גּוֹבִין מִמֶּנּוּ נְפָשׁוֹת. וְהַיְנוּ הַךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה״, כִּי נֹסַח הַקְּלָלָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא לֹא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת נִתְהַפְּכָה לִבְרָכָה, כִּי עַל יְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת יִנָּצְלוּ הַנְּפָשׁוֹת. וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר בִּלְעָם: ״מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, רוֹצֶה לוֹמַר טוֹבַתְכֶם הוּא שֶׁהֵם מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, מְמֻשְׁכָּנִים עָלֶיךָ, וְאַתָּה נִצּוֹל. וּלְפִיכָךְ לֹא חָזַר דָּבָר זֶה לִקְלָלָה, שֶׁהֲרֵי נִתְקַיְּמָה מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וְלֹא שֻׁדַּד. עַל כֵּן אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁתַּחֲזוֹר הוֹרָאַת הַמַּעֲרָכָה לְקַדְמוּתָהּ כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל זוֹכִין.

וְלֹא אָבָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וְלֹא אָבָה פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהָיָה מָקוֹם לִשְׁמֹעַ מִצַּד עַנְפֵי הַחֵטְא שֶׁהָיָה בִּלְעָם נֶאֱחָז בָּהֶם, אַף עַל פִּי כֵן נִתְרַצָּה ה׳ בְּלֹא טַעַם וְלֹא שָׁמַע וְגוֹ׳, וְנָתַן הַטַּעַם ״כִּי אֲהֵבְךָ ה׳״, פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שֶׁהָיִיתָ רָאוּי לְדָבָר זֶה. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְלֹא אָבָה סִיחוֹן״ (דברים ב:ל).