לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהֹוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃

לא יבא עמוני. לֹא יִשָּׂא יִשְׂרְאֵלִית:

לָא יִדְכּוּן עַמוֹנָאֵי וּמוֹאָבָאֵי לְמֵעַל בִּקְהָלָא דַיְיָ אַף דָרָא עֲשִׂירָאָה לָא יִדְכֵּי לְהוֹן לְמֵעַל בִּקְהָלָא דַיְיָ עַד עָלָם

לא יבא עמוני ומואבי סמך פרשת ממזר לפרשת עמון ומואב לפי שפסולם פסול עולם.

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וְגוֹ׳ עַל דְּבַר וְגוֹ׳. קָשֶׁה אָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ, וַהֲלֹא מָצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ב:כט) ״כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו וְגוֹ׳ וְהַמּוֹאָבִים״, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י שם) שֶׁחוֹזֵר לְמַאֲמַר ״אֹכֶל בַּכֶּסֶף״. ב׳, אַחַר שֶׁהֵם שָׂכְרוּ עֲלֵיהֶם בִּלְעָם לְקַלְּלָם, מַה מָקוֹם לָחוּשׁ עַל שֶׁלֹּא קִדְּמוּ בַּלֶּחֶם. וְאוּלַי שֶׁאָמַר עַל דְּבַר וְגוֹ׳ לְהָעִיר שֶׁעַל סִבָּה זוֹ בִּלְבַד יִתְחַיֵּב הַדִּין לְהַרְחִיקָם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בַּקָּהָל. וּפֵרוּשׁ ״קִדְּמוּ״ הִיא לְהוֹצִיא דּוֹרוֹן לְסַעֵד לִבָּם בַּלֶּחֶם וְכוּ׳, שֶׁהֵם חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת כֵּן מִכָּל הָאֻמּוֹת, כְּעַל כָּל הַגְּמוּלוֹת אֲשֶׁר גְּמָלָם אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי מַה שֶׁמָּכְרוּ לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם הָיָה לַהֲנָאָתָם שֶׁל מוֹאָב, גַּם לְפַתּוֹתָם לְהַפִּילָם בַּעֲרָיוֹת, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם פֵּרוּשׁ, לַהֲנָאַתְכֶם.

עוֹד יִתְבָּאֲרוּ הַכְּתוּבִים עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּיבָמוֹת דַּף ע״ו, שֶׁאָמְרוּ: מְנָא הָנֵי מִילֵי שֶׁמּוֹאָבִית מֻתֶּרֶת? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּ׳, דְּקָאָמַר קְרָא וְגוֹ׳. אָמַר לֵיהּ אַבְנֵר: תָּנִינָא ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. אָמַר לוֹ דּוֹאֵג: אֶלָּא מֵעַתָּה ״מַמְזֵר״ וְכוּ׳ ״מִצְרִי״ וְלֹא מִצְרִית? שַׁאנֵי הָכָא דִּמְפָרֵשׁ טַעְמָא ״עַל דְּבַר״ וְגוֹ׳, דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ וְכוּ׳ וְאֵין דַּרְכָּהּ וְכוּ׳, הָיָה לָהֶם לְקַדֵּם וְכוּ׳ וְנָשִׁים לִקְרַאת נָשִׁים. בָּעוּ לְאַכְרוּזֵי עָלֵיהּ, מִיָּד, ״וַעֲמָשָׂא״ וְגוֹ׳, מְלַמֵּד שֶׁחָגַר חַרְבּוֹ וְכוּ׳, וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֲלָכָה זוֹ יִדָּקֵר בַּחֶרֶב, מְקֻבְּלַנִי מִפִּי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל - ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. מִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא, תִּרְגְּמַהּ ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״. כְּתַנָּאֵי: ״עַמּוֹנִי״ וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית - דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא״ וְגוֹ׳, דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְקַדֵּם וְכוּ׳, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל ״כְּתַנָּאֵי״ וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְאִם תֹּאמַר, לְרַבִּי יְהוּדָה תִּקְשֵׁי לֵיהּ מִצְרִי, וְאוֹמֵר רַבֵּנוּ יִצְחָק דְּגַבֵּי עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי הָיָה לוֹ לְקַצֵּר וְלִכְתֹּב עַמּוֹן וּמוֹאָב, הִלְכָּךְ אִית לָן לְמִדְרַשׁ דִּלְמַעֵט עַמּוֹנִית וּמוֹאָבִית, אֲבָל מִצְרִי אִם הָיָה כּוֹתֵב מִצְרַיִם הָיָה מַאֲרִיךְ, וְהַאי דְּכָתַב אֲדוֹמִי וְלֹא כָתַב אֱדוֹם, אַגַּב מִצְרִי כָּתַב אֲדוֹמִי, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְאֵין דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת נִרְאִים, כִּי לֹא מָצִינוּ שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב לָשׁוֹן בַּתְּחִלָּה אַגַּב מַה שֶׁעָתִיד לוֹמַר אַחֲרָיו, וּמַה גַּם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִטְעוֹת בַּהֲלָכוֹת. וְעוֹד, בִּשְׁלָמָא אִם חֲלוּקַת מִצְרִי עַצְמָהּ הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב ״מִצְרִי״, יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּשֶׁלְּפָנֶיהָ לְדַבֵּר כַּיּוֹצֵא בָּהּ, וְאִם מִצְרִי עַצְמָהּ לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב כַּהוֹגֶן, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב ״מִצְרִים״ לִכְלוֹל מִצְרִית, אֶלָּא שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא רָצָה לְהַאֲרִיךְ, אֵיךְ נֹאמַר שֶׁאָמַר ״אֲדוֹמִי״ אַגַּב ״מִצְרִי״ שֶׁמִּצְרִי גּוּפָהּ עָלֶיהָ אֲנִי דָּן?

וְלָבֹא לְעֹמֶק הַדָּבָר יֵשׁ לְהָעִיר בְּדִבְרֵי אַבְנֵר, לָמָּה אָחַז הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁין? מִתְּחִלָּה אָמַר דִּיּוּק ״מוֹאָבִי״ כִּסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה, וְחָזַר לָתֵת טַעַם ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ״ וְגוֹ׳ כִּסְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּי מִמַּשְׁמָעוּת הַלָּשׁוֹן מוּכָח שֶׁכְּשֶׁאָמַר טַעַם שֵׁנִי לֹא חָזַר בּוֹ מִטַּעַם הָרִאשׁוֹן. וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כֵּן, שֶׁאִם לֹא כֵן לָמָּה אָמַר אַבְנֵר טַעַם שֶׁסְּתִירָתוֹ בְּצִדּוֹ? בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה לְדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת, הֲגַם שֶׁהִקְשֵׁינוּ עֲלֵיהֶם, לִסְבָרָתָם מִיהָא אָמַר דְּבָרָיו מִטַּעַם שֶׁאָמְרוּ, אֶלָּא אַבְנֵר הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ בְּמַה שֶׁחָזַר מִקּוּשְׁיַת ״מִצְרִי״ שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵר לְחַלֵּק כְּמוֹ שֶׁחִלְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת.

אָכֵן נִרְאֶה כִּי כַּוָּנַת אַבְנֵר לִסְבָרַת רַבִּי יוֹחָנָן הִיא, שֶׁדּוֹרֵשׁ מֵאָמְרוֹ ״מוֹאָבִי״ וּמֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, שֶׁזּוּלַת ״עַל דְּבַר״ יֵשׁ לִסְתּוֹר הַדְּרָשָׁה מִ״מִּצְרִי״. וְטַעַם ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳ לְבַד, אִם הָיָה אוֹמֵר ״מוֹאָב וְעַמּוֹן״, הֲגַם שֶׁאוֹמֵר ״עַל דְּבַר״ וְגוֹ׳ הָיִינוּ אוֹמְרִים, הֲגַם שֶׁהַטַּעַם אֵינוֹ צוֹדֵק אֶלָּא בָּאֲנָשִׁים, בָּאָה הַגְּזֵרָה עַל כֻּלּוֹ כְּאַחַת. וְעוֹד, שֶׁהַנָּשִׁים בָּאִים גַּם כֵּן מִזֶּרַע פָּסוּל, שֶׁהֵם הַזְּכָרִים שֶׁאֲסוּרִין, וּבְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֵין אָנוּ הוֹלְכִים אֶלָּא אַחַר הָאָב, דִּכְתִיב (במדבר א:ב) ״לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם״. וְאִם אָמַר ״עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי״ וְלֹא הָיָה לָנוּ טַעַם ״עַל דְּבַר״, הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״מוֹאָבִי״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״מִצְרִי״ וַ״אֲדוֹמִי״, וּמִשְּׁנֵיהֶם דּוֹרֵשׁ וְלֹא עַמּוֹנִית וְלֹא מוֹאָבִית.

וְלָזֶה אָמַר אַבְנֵר שְׁנֵי טְעָמִים הַנִּזְכָּרִים, וּמַחְלֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי רַבִּי יְהוּדָה סוֹבֵר דְּטַעַם ״מוֹאָבִי״ לְבַד יִתְחַיֵּב לוֹמַר וְלֹא מוֹאָבִית, וּמַאֲמַר ״עַל דְּבַר״ אֵינוֹ מְחַיְּבֵנִי לֹא לְרַבּוֹת וְלֹא לְמַעֵט כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר הַטַּעַם, וְטַעַם ״מִצְרִי״ וְ״אֲדוֹמִי״ מִשּׁוּם שֶׁהַטַּעַם שֶׁנָּתַן הַכָּתוּב מְחַיְּבֵנִי לִכְלֹל גַּם מִצְרִית וַאֲדוֹמִית שֶׁכָּל כָּךְ הֵם אַחִים הָאֲנָשִׁים כַּנָּשִׁים, גַּם גֵּרוּת הָאָרֶץ שֶׁהָיִינוּ בָהּ שָׁוִים בָּהּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְלֹא חָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר מִצְרִי וַאֲדוֹמִי כֵּיוָן שֶׁאֵין מָקוֹם לִטְעוֹת כַּנִּזְכָּר, וְלֹא סָבַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְהוֹכִיחַ מֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״, אוֹ מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפֵרוּשׁ דִּבְרֵי אַבְנֵר אוֹ מִטַּעַם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לִדְחִיָּתוֹ שֶׁל דּוֹאֵג.

וּמַה שֶׁתִּרְגְּמַהּ בַּגְּמָרָא ״כָּל כְּבוּדָּה״ (תהלים מה:יד), יֵשׁ לְצַדֵּד וְלוֹמַר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָמַר ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״ אֶלָּא דַּוְקָא בִּכְבוּדָּה, לֹא בְּזוֹנָה, אַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִין מַעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה חֲצוּפוֹת, גָּלָה כָּבוֹד מֵהֶם וְחָזַר הַדִּין לוֹמַר הָיָה לָהֶם לְקַדֵּם וְכוּ׳ וְנָשִׁים לְנָשִׁים. וְיֵשׁ פָּנִים לוֹמַר שֶׁאֵין לְהָבִיא רְאָיָה מֵהַפְקָרָתָם לִזְנוּת מִשְּׁנֵי טְעָמִים: א׳ אֲנוּסִים הָיוּ מִצַּד שֶׁהִפְקִירוּם הָאֲנָשִׁים, ב׳ הַתּוֹרָה לֹא תַּקְפִּיד עֲלֵיהֶם לָמָּה לֹא עָשׂוּ דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְנָשִׁים לַעֲשׂוֹתוֹ מִשּׁוּם ״כָּל כְּבוּדָּה״, הֲגַם שֶׁהֵם זִלְזְלוּ בְּעַצְמָן בְּדָבָר אַחֵר. וּמֵעַתָּה הַדְּבָרִים שְׁקוּלִים וְאֵין הוֹכָחָה מֵעַל דָּבָר, וְהוֹכִיחַ מִדִּקְדּוּק עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סוֹבֵר בְּהַכְרָעָה כִּי לְעוֹלָם יֶשְׁנָם בְּטַעֲנַת ״כָּל כְּבוּדָּה״ (תהלים מה:יד) וּפְטוּרִים מֵהַקְדָּמַת הַלֶּחֶם, וְדָרְשִׁינַן טַעַם הַכָּתוּב. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְבָּאֵר אָמְרָם בַּגְּמָרָא ״כְּתַנָּאֵי״ שֶׁחוֹזֵר עַל מַאֲמַר ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״ וְלָזֶה סְמָכָהּ לָהּ, כִּי לְפִי פֵּרוּשֵׁנוּ כָּל עִקַּר מַחְלֹקְתָם שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֵינָהּ אֶלָּא אִם יֵאָמֵר עֲלֵיהֶם טַעֲנַת ״כָּל כְּבוּדָּה״ אוֹ לֹא.

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שָׁלֹשׁ סְבָרוֹת בְּאַגָּדָה זוֹ: לְפִי שְׁמוּעַת רַבִּי יוֹחָנָן דּוֹרֵשׁ מֵאָמְרוֹ ״מוֹאָבִי״ וּמֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״, וְלִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה מֵאָמְרוֹ ״עַמּוֹנִי״ לְבַד, וְלִסְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן עִקַּר הַדְּרָשָׁה הוּא מֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״.

וּמֵעַתָּה בִּשְׁלָמָא לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, גַּם לִשְׁמוּעָתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לְמַאֲמַר עַל דְּבַר, אֶלָּא לִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא מִתֵּיבַת עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, קוּשְׁיָתֵנוּ בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר הַכָּתוּב עַל דְּבַר. וְיִתְיַשֵּׁב כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן.

שׁוּב עָמַדְתִּי אֶל תּוֹכֶן עִנְיָן זֶה וְרָאִיתִי שֶׁאֵין טַעֲנָה עַל הַנְּקֵבוֹת לְקַדֵּם לְנָשִׁים, כִּי הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁיִּרְצוּ בְּלִבָּם לְקַדֵּם, הֲיָכוֹל יוּכְלוּ עֲשׂוֹת בְּלֹא רְשׁוּת בַּעֲלֵיהֶן? וּמַה גַּם בִּרְאוֹת בַּעֲלֵיהֶן אוֹיְבִים לָהֶם, אֲנוּסִים הֵם הֲגַם שֶׁלֹּא יְקַדְּמוּ אוֹתָם. וּמֵעַתָּה אֵין טַעֲנַת ״אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ״ אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְעָמַד הַדִּין ״עַמּוֹנִי״ וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. וְטַעֲנַת דּוֹאֵג טַעֲנַת מִין, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי כְּשֶׁאָמְרוּ לְפָנָיו קוּשְׁיָא זוֹ, הֱפִירָהּ וְאָמַר ״מִינָאָה״, כָּאָמוּר בַּמִּדְרָשׁ (מדרש שמואל כב).