הכתוב מצווה על מצוַת הטעינה: לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם, ״הקם תקים עמו״. רש״י מבאר ש״הקם תקים״ היא טעינה - להטעין את המשא שנפל מעל הבהמה; ו״עמו״ - עם בעליו, אבל אם הלך הבעל וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה טען אתה, פטור. אבן עזרא מבאר ש״נופלים״ כמו רובץ, ו״הקם תקים עמו״ - ולא לבדך, כמו ״עזוב תעזוב עמו״. כך הפסוק מייסד את מצוַת הסיוע לפריקה ולטעינה, ומדגיש שהחובה היא לסייע יחד עם הבעלים ולא במקומם.
