כִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁ נַעֲרָ֤ בְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ׃

הכתוב פותח את דין המפתה: כאשר ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו. אבן עזרא מבאר ש״אשר לא אורשה״ מלמד שזאת אנוסה ולא מפותה. חזקוני מבאר ש״כי ימצא איש נערה בתולה״ נסמך כאן כדי לסמוך דין בתולות. כך הפסוק פותח את המקרה של נערה פנויה שאינה מאורסה שנבעלה, ומבדיל אותו מן המקרים הקודמים של הנערה המאורסה. הכתוב מקדים את פרטי המעשה - שהאיש תפשה ושכב עמה ונתגלה הדבר - כרקע לדין המובא בפסוק הבא, הקובע את חובותיו של הבועל כלפי הנערה ואביה.