וְ֠נָתַ֠ן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖הּ כׇּל־יָמָֽיו׃ {ס}

הכתוב קובע שהאיש השוכב עמה ייתן לאבי הנערה חמישים כסף, ולו תהיה לאישה תחת אשר עינה, ולא יוכל לשלחה כל ימיו. חזקוני מבאר ש״לא יוכל שלחה״ פירושו ״שותה בעציצו״, אפילו חיגרת אפילו סומא, כלומר חייב לקיימה אף אם יש בה מום. כך הפסוק קובע את דין המפתה או האונס נערה פנויה: הוא משלם קנס לאב, ומחויב לשאת את הנערה לאישה ואינו רשאי לגרשה לעולם. החיוב לקיים אותה אף אם התברר בה מום מדגיש שהעונש בא לתקן את הפגיעה בנערה, והבועל נושא בתוצאות מעשהו לכל ימיו.