דְּבָרִים כ״ב · י״ח

וְלָ֥קְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃

במילים פשוטות

הכתוב קובע שאם התבררה חפות הנערה, יקחו זקני העיר את האיש וייסרו אותו. רש״י מבאר ש״ויסרו אתו״ פירושו מלקות. חזקוני מבאר ש״ויסרו אתו״ הוא מכת מרדות, על שעבר על מצוַת עשה ״ואהבת לרעך כמוך״. כך הפסוק קובע את ענישת הבעל שהוציא שם רע על אשתו לשקר: הוא נענש בעונש גופני על ידי בית הדין. שני הפירושים מדגישים שהעונש בא על ההשמצה השקרית ועל הפגיעה בכבוד האישה, בין אם כמלקות של תורה ובין אם כמכת מרדות של חכמים על שביטל את חובת אהבת הרֵע.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויסרו אתו. מַלְקוּת (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיִדְבְּרוּן סָבֵי קַרְתָּא הַהִיא יָת גַבְרָא וְיַלְקוּן יָתֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויסרו אתו מכת מרדות על שעבר על מצות עשה ואהבת לרעך כמוך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל