וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃

הכתוב ממשיך בטענת האב: הנה הבעל שם עלילות דברים באומרו שלא מצא לבת בתולים, ״ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר״. רש״י מבאר ש״ופרשו השמלה״ הרי זה משל, כלומר שיהיו הדברים מחוורים ומבוררים כשמלה. כך הפסוק מתאר את הצגת הראיות של האב להוכחת חפות בתו כנגד עלילת הבעל. לפי רש״י ״פרישת השמלה״ אינה כפשוטה בלבד, אלא ביטוי לבירור הדברים עד שיהיו ברורים וגלויים לעיני בית הדין ככתם על בגד, כדי לקבוע את האמת ולהפריך את טענת השקר של הבעל.