דְּבָרִים כ״א · ו׳

וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָעֶגְלָ֖ה הָעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

כל זקני העיר הקרובה אל החלל רוחצים את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. אבן עזרא מזהה ״וכל זקני העיר״ - שזהו המשך ל״ויצאו זקניך״ שבתחילת הפרשה. החזקוני מבאר את משמעות רחיצת הידיים כסימן: כשם שידינו נקיות, כך אנו נקיים מן החלל הזה. הרחיצה היא מעשה סמלי המלווה את הצהרת הזקנים שתבוא בפסוק הבא. אונקלוס מתרגם ״ירחצו את ידיהם״ - ״יסחון ית ידיהון״. הפסוק מתאר את המחווה הפומבית של זקני העיר, המבטאת בצורה מוחשית את חפותם מן הרצח שאירע בקרבתם, כהכנה להצהרתם המילולית על נקיונם מדם החלל.

מבוסס על אבן עזרא, חזקוני, אונקלוס · נכתב ונערך במקור