דְּבָרִים כ״א · ג׳

וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

העיר הקרובה אל החלל היא שנושאת באחריות: זקניה לוקחים עגלת בקר אשר לא עבדו בה ולא משכה בעול. אבן עזרא מבאר ״אשר לא עובד בה״ - לחרוש, ״ולא משכה בעול״ - להביא אבנים כמנהג העגלות, כלומר עגלה שלא נעשתה בה מלאכה. החזקוני מעיר על לשון הפסוק ״והיה העיר״ בלשון זכר על נקבה, ומבאר שהיה דבר זה לעיר, שיקחו זקניה עגלת בקר. אונקלוס מתרגם ״עגלת בקר״ - ״עגלת תורי״, ואת ״לא משכה בעול״ כפשוטו. הפסוק מלמד את בחירת העגלה המיוחדת לטקס - עגלה צעירה שלא נעשתה בה מלאכה, כפי שיבואר עוד בהמשך.

מבוסס על אבן עזרא, חזקוני, אונקלוס · נכתב ונערך במקור