דְּבָרִים כ״א · ט״ו

כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה׃

במילים פשוטות

התורה עוברת לדין הבכורה: כאשר תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו לו בנים, והבן הבכור הוא לשנואה. אבן עזרא מבאר ״אהובה״ - בעיניו ולא לשם, ״לשניאה״ - תואר השם, ומעיר שנסמכה פרשה זו בעבור ״וחשקת בה״ ו״לא חפצת בה״ שנאמרו באשת יפת תואר, כלומר יש קשר רעיוני של אהבה ושנאה. החזקוני מוסיף שנסמכה כאן משום שיש למעלה כיוצא בו, ומבאר ״וילדו לו״ - מכל מקום, אפילו יוצא דופן. אונקלוס מתרגם ״אהובה״ - ״רחמתא״, ״שנואה״ - ״שניאתא״. הפסוק מציג את המקרה שבו הבכור נולד דווקא לאישה השנואה, כהקדמה לדין זכות הבכורה.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי תְהֶוְיָן לִגְבַר תַּרְתֵּין נְשִׁין חֲדָא רְחֶמְתָּא וַחֲדָא שְׂנִיאֲתָא וִילִידָן לֵהּ בְּנִין רְחֶמְתָּא וּשְׂנִיאֲתָא וִיהֵי בְּרָא בוּכְרָא לִשְׂנִיאֲתָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אהובה. בעיניו ולא לשם:

לשניאה. תאר השם ונסמכה זו הפרשה בעבור וחשקת בה ולא חפצת בה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי תהיין לאיש שתי נשים נסמכה כאן לפי שיש למעלה כיוצא בו וחשקת בה והיה אם לא חפצת בה.

וילדו לו מ״‎מ אפי׳‎ יוצא דופן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר וְגוֹ׳. אָמַר הַכָּתוּב בְּדֶרֶךְ וַדָּאִית, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית כ״ט:ל״א) ״וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה״, כִּי ה׳ יִרְאֶה בְּנִשְׁבְּרֵי לֵב לְסָמְכָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל