אם לא חפץ בה החייל לאחר כל התהליך, ישלחנה לנפשה, ואסור לו למכרה בכסף או להשתעבד בה, תחת אשר עינה אותה. רש״י מבאר ״והיה אם לא חפצת בה״ - שהכתוב מבשר שסופו לשנוא אותה, ומסביר ״לא תתעמר בה״ - לא תשתמש בה, ומביא בשם רבי משה הדרשן שבלשון פרסי קורין לעבדות ״עימראה״. אבן עזרא מבאר ״ושלחתה לנפשה״ - תעשה רצונה, ומפרש ״לא תתעמר בה״ בטעם רמאות. אונקלוס מתרגם ״לא תתעמר בה״ - ״לא תתגר בה״, לא תסחור בה. הפסוק מגן על כבוד השבויה: אם לא רצה בה, ישחררנה לחירות מלאה ולא ינצל אותה, בשל הפגיעה שכבר פגע בה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור