וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃

פטור נוסף: מי שאירס אישה ולא לקחה, ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר ייקחנה. רש״י מדייק בסדר הלשון ״פן ימות במלחמה״ - ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות, כלומר האזהרה חמורה. אבן עזרא מבאר ״אירש אישה ולא לקחה״ - בנישואין, ומעיר שהכתוב מלמד שיש מי שימות בבוא יומו ויש המת במלחמה בלא יומו, כדברי דוד ״או במלחמה ירד ונספה״. אונקלוס מתרגם ״אירש אישה״ - ״ארס אתתא״. הפסוק חותם את שלושת הפטורים על יסוד עמל שטרם הבשיל: בית, כרם ואישה, שכולם ממקדים את הלב במקום אחר.