דְּבָרִים כ׳ · ו׳

וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

השוטרים ממשיכים: מי שנטע כרם ולא חיללו, ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו. רש״י מבאר ״ולא חיללו״ - לא פדאו בשנה הרביעית, שכן פירות נטע רבעי טעונים אכילה בירושלים או חילול בכסף ואכילת הכסף בירושלים. אבן עזרא מפרש ״חיללו״ מלשון חלילים, כי מנהגם היה לחול ולרקוד בכרמים. אונקלוס מתרגם ״ולא חיללו״ - ״ולא אחלה״. הפסוק ממשיך את קו הפטורים: כמו הבונה בית, גם הנוטע כרם שעדיין לא זכה ליהנות מפירותיו נשלח לביתו, מתוך התחשבות בעמלו ובציפייתו.

מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י אונקלוס אבן עזרא חזקוני

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא חללו. לֹא פְּדָאוֹ בַשָּׁנָה הָרְבִיעִית, שֶׁהַפֵּרוֹת טְעוּנִין לְאָכְלָן בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ לְחַלְּלָן בְּדָמִים וְלֶאֱכֹל הַדָּמִים בִּירוּשָׁלַיִם:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934