דְּבָרִים כ׳ · ו׳

וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃

במילים פשוטות

השוטרים ממשיכים: מי שנטע כרם ולא חיללו, ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו. רש״י מבאר ״ולא חיללו״ - לא פדאו בשנה הרביעית, שכן פירות נטע רבעי טעונים אכילה בירושלים או חילול בכסף ואכילת הכסף בירושלים. אבן עזרא מפרש ״חיללו״ מלשון חלילים, כי מנהגם היה לחול ולרקוד בכרמים. אונקלוס מתרגם ״ולא חיללו״ - ״ולא אחלה״. הפסוק ממשיך את קו הפטורים: כמו הבונה בית, גם הנוטע כרם שעדיין לא זכה ליהנות מפירותיו נשלח לביתו, מתוך התחשבות בעמלו ובציפייתו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא חללו. לֹא פְּדָאוֹ בַשָּׁנָה הָרְבִיעִית, שֶׁהַפֵּרוֹת טְעוּנִין לְאָכְלָן בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ לְחַלְּלָן בְּדָמִים וְלֶאֱכֹל הַדָּמִים בִּירוּשָׁלַיִם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמָן גַבְרָא דִי נְצִיב כַּרְמָא וְלָא אַחֲלֵהּ יְהַךְ וִיתוּב לְבֵיתֵהּ דִילְמָא יְמוּת בַּאֲגָחָא קְרָבָא וּגְבַר אָחָרָן יְחַלִנֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

חללו. מגזרת חלילים כי מנהגם היה לחול בכרמים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא חללו לשון חלילים וכבר היה מנהגם לחול בכרמים כמו שמצינו בבנות שילה וכן נטעו כרמים וחללו.

יחללנו היו״‎ד בשו״‎א והחי״‎ת בפת״‎ח.

מקור: ספריא · נחלת הכלל