דְּבָרִים כ׳ · ג׳

וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃

במילים פשוטות

הכהן פותח בקריאה ״שמע ישראל״ ומעודד את הלוחמים שלא ירך לבבם, לא יראו, לא יחפזו ולא יערצו מפני האויבים. רש״י מבאר שהמילים ״שמע ישראל״ מלמדות שאפילו אין בידם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאים הם שיושיעם ה׳. עוד הוא מסביר ש״על אויביכם״ - אלה אינם אחיכם שירחמו עליכם אם תיפלו בידם. אבן עזרא מבחין בין הביטויים: ״אל תיראו״ בלב, ״ואל תחפזו״ לנוס, ״ואל תערצו״ במעשה. אונקלוס מתרגם ״אל ירך לבבכם״ - ״לא יזוע לבכון״. הפסוק מפרט ארבע דרגות של פחד שהלוחם מצווה להתגבר עליהן מתוך ביטחון בה׳.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שמע ישראל. אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:

על איביכם. אֵין אֵלּוּ אַחֵיכֶם, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵינָם מְרַחֲמִים עֲלֵיכֶם, אֵין זוֹ כְּמִלְחֶמֶת יְהוּדָה עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ח ט"ו) "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּישׁוּם וַיַּנְעִילוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן", אֶלָּא עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, לְפִיכָךְ הִתְחַזְּקוּ לַמִּלְחָמָה (ספרי; סוטה מ"ב):

אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. אַרְבַּע אַזְהָרוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁמַּלְכֵי הָאֻמּוֹת עוֹשִׂים, מְגִיפִין בִּתְרִיסֵיהֶם כְּדֵי לְהַקִּישָׁן זֶה לָזֶה כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁיַּחְפְּזוּ אֵלּוּ שֶׁכְּנֶגְדָן וְיָנוּסוּ, וְרוֹמְסִים בְּסוּסֵיהֶם וּמַצְהִילִין אוֹתָם לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסֵיהֶם, וְצוֹוְחִין בְּקוֹלָם, וְתוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָרוֹת וּמִינֵי מַשְׁמִיעֵי קוֹל:

אל ירך לבבכם. מִצַּהֲלַת סוּסִים:

אל תיראו. מֵהֲגָפַת הַתְּרִיסִין:

ואל תחפזו. מִקּוֹל הַקְּרָנוֹת:

ואל תערצו. מִקּוֹל הַצְּוָחָה (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיֵימַר לְהוֹן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתּוּן קְרִיבִין יוֹמָא דֵין לַאֲגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן לָא יְזוּעַ לִבְּכוֹן לָא תִדְחֲלוּן וְלָא תִתְבַּהֲתוּן וְלָא תִתָּבְרוּן מִקֳדָמֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אל תיראו. בלב:

ואל תחפזו. לנוס:

ואל תערצו. במעשה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אל תיראו בלב.

ואל תחפזו לנוס.

ואל תערצו במעשה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אֲפִלּוּ אֵין בְּיֶדְכֶם אֶלָּא זְכוּת קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד כוּ׳ - אַטּוּ קְרִיאַת שְׁמַע מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא? וְנִרְאֶה לִי שֶׁהָעִקָּר הוּא עַל הַתְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, כִּי הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע מִסְּתָמָא אֵינוֹ קוֹרֵא כִּי אִם עַל יְדֵי תְּפִלִּין, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּמֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ (ברכות יד:), וְעַל יְדֵי תְּפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ תִּפֹּל אֵימָתָה וָפַחַד עַל הָאוֹיְבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח י): ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו.): אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. וּלְדָבָר זֶה הָיוּ צְרִיכִין בַּמִּלְחָמָה שֶׁיִּרְאוּ הַשּׂוֹנְאִים וְיִירְאוּ מֵהֶם. וְאַף קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה כְּשֵׁם שֶׁמַּצֶּלֶת מִכָּל מַזִּיק וּמְחַבֵּל כָּךְ הִיא מַצֶּלֶת מִן הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר כֹּחָם מִן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה. וּלְכָךְ סָמְכוּ (במד״ר כ כ) קְרִיאַת שְׁמַע אֶל פָּסוּק ״לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה״ (במדבר כג כד), כִּי פְּשׁוּטוֹ מְדַבֵּר מִסְּתָמָא בִּסְתָם מִלְחָמָה.

וּבְמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ה.) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ד ה): ״רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ״. אִי אָזֵיל, מוּטָב. אִי לָא, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם״. אִי אָזֵיל, מוּטָב. וְאִי לָא, יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מִשְׁכַּבְכֶם״. אִי אָזֵיל, מוּטָב. אִי לָא, יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדֹמּוּ סֶלָה״. וְאַרְבָּעָה אֵלּוּ נִזְכְּרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה. וְקִטְרוּג זֶה הַיְינוּ שֶׁהַשָּׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע הַמִּשְׁתַּדֵּל לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם בַּמִּלְחָמָה מְקוֹם הַסַּכָּנָה כְּדֵי לְהַפִּילוֹ בְּיַד אוֹיְבָיו. עַל כֵּן בַּמִּלְחָמָה צָרִיךְ הָאָדָם יוֹתֵר שְׁמִירָה מִן הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי בְּמָקוֹם מְסֻכָּן זֶה הוּא מִתְגָּרֶה בָּאָדָם יוֹתֵר מִבְּמָקוֹם אַחֵר לְהַטּוֹתוֹ לְדָבָר רָע. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מו.) לָמְדוּ מִן פָּסוּק ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבֹא לִידֵי קֶרִי בַּלַּיְלָה. וְכִי דַּוְקָא בִּשְׁעַת מִלְחָמָה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וְלֹא בִּזְמַן אַחֵר? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁבַּמִּלְחָמָה הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגָּרֶה בּוֹ בְּיוֹתֵר, הֵן בִּדְבַר עֶרְוָה הֵן בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת, כְּדֵי לְהַפִּילוֹ בְּיַד אוֹיְבָיו, עַל כֵּן לִמְּדָם הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ מְזֹרָזִים בַּמִּלְחָמָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד יִצְרָם שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי חֵטְא בִּמְקוֹם הַסַּכָּנָה. וְתֵדַע שֶׁבָּעֲקֵדָה וּבִשְׁאָר מְפָרְשִׁים רָאִיתִי שֶׁפֵּרְשׁוּ כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ עַל מִלְחֲמוֹת הָאָדָם עִם יִצְרוֹ. וְדָבָר זֶה רָחוֹק מִכִּלְיוֹתַי לְהוֹצִיא הַמִּקְרָאוֹת מִפְּשׁוּטָם. וּמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ מַסְכִּים עִם פְּשׁוּטוֹ מִכָּל צַד, לְהוֹרוֹת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בּוֹ יְנַצְּחוּ הָאֻמּוֹת, וְהוּא כְּשֶׁיִּהְיוּ שְׁלֵמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם בַּמִּלְחָמָה וְלֹא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ לַעֲבֵרָה.

עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וְהָיָה כְּקָרְבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה״ עִם הָאֻמּוֹת, וְאַתֶּם יְרֵאִים מִן הֶעָוֹן שֶׁלֹּא יַכְשִׁיל אֶתְכֶם הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי הוּא הַשָּׂטָן הַמְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, אָז יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם״, וּבְמַסֶּכֶת סוֹטָה (מב) אָמְרוּ: ״וְדִבֶּר אֶל הָעָם״ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְיָלְפִינַן מִן גְּזֵרָה שָׁוָה שֶׁל ״מֹשֶׁה יְדַבֵּר״ הַנֶּאֱמָר בְּמַתַּן תּוֹרָה (שמות יט יט), מַה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַף כָּאן כֵּן. וַאֲנִי אוֹמֵר אֵין גְּזֵרָה שָׁוָה לַחֲצָאִין, מַה לְהַלָּן תַּלְמוּד תּוֹרָה אַף כָּאן הַכֹּהֵן מְדַבֵּר אֶל הָעָם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ נֶעֱנַשׁ עַל בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה בַּמִּלְחָמָה, שֶׁכֵּן אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: ״עַתָּה בָּאתִי״ (יהושע ה יד) עַל בִּטּוּל תּוֹרָה (עירובין סג:). וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה מֵגֵן בְּעַד הַיֵּצֶר הָרָע הַשָּׂטָן הַמְקַטְרֵג בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת סַכָּנָה. וְאִם בְּאוּלַי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בֶּן תּוֹרָה כִּי לֹא כּוּלֵּי עָלְמָא תּוֹרָה גְמִירֵי, וְאִם כֵּן אוֹתָן כִּתּוֹת בַּמֶּה יִנָּצְלוּ מִכַּף אוֹיֵב פְּנִימִי זֶה בַּמִּלְחָמָה? לְפִיכָךְ, ״וְאָמַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, דְּהַיְנוּ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע אֲשֶׁר הַכֹּל יוֹדְעִין לִקְרוֹתוֹ, וּבְזֶה יִנָּצְלוּ כֻּלָּם מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב. וְאִם בְּאוּלַי יֵשׁ לְךָ עַם הָאָרֶץ שֶׁאֲפִלּוּ קְרִיאַת שְׁמַע אֵינוֹ יוֹדֵעַ, אוֹ אֵיזֶה אִישׁ קְשֵׁה עֹרֶף אֲשֶׁר יִצְרוֹ הָרַע חָזָק מִמֶּנּוּ, לֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כָּל תּוֹרָה וּקְרִיאַת שְׁמַע, וְאָז צָרִיךְ לְהַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה וְאָז וַדַּאי אָזֵיל. עַל כֵּן הַשּׁוֹטֵר מַשְׁמִיעַ: ״מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת וְגוֹ׳ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה״ וְגוֹ׳, וּבְהַזְכָּרַת הַמִּיתָה שֶׁל הַמִּלְחָמָה יִזְכֹּר אַגַּב זֶה גַּם סְתָם יוֹם הַמִּיתָה, וּבְזֶה יְנַצֵּחַ יִצְרוֹ וַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ד ז): ״אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״, רוֹצֶה לוֹמַר יִזְכֹּר לוֹ פֶּתַח קִבְרוֹ, וְאָז אַף עַל פִּי שֶׁ״אֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ״ מִכָּל מָקוֹם ״אַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ״.

וְעַל זֶה דָּרְשׁוּ רז״ל (ברכות יח.): ״כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ״ (קהלת ט ה) - אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים כוּ׳, וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ, וְעַל כֵּן זִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם וְדָבָר זֶה מַצִּילָם מִן הַחֵטְא. ״וְהַמֵּתִים אֵינָן יוֹדְעִין מְאוּמָה״ - אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כא ל): ״וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע וְגוֹ׳ אֲשֶׁר בָּא יוֹמוֹ בְּעֵת עֲוֹן קֵץ״, רָצוּ לוֹמַר הָרְשָׁעִים אֵינָן יוֹדְעִים מְאוּמָה כִּי אֵין זִכְרוֹן יוֹם הַמָּוֶת לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם כְּלָל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אֲשֶׁר בָּא יוֹמוֹ בְּעֵת עֲוֹן קֵץ״, רוֹצֶה לוֹמַר בַּעֲבוּר הֶעָוֹן שֶׁל הַקֵּץ שֶׁלּוֹ, כִּי לֹא הָיָה זִכְרוֹן קֵץ שֶׁלּוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו כְּלָל, לֹא כְּדָוִד שֶׁהִתְפַּלֵּל וְאָמַר: ״הוֹדִיעֵנִי ה׳ קִצִּי״ וְגוֹ׳ (תהלים לט ה), אֶלָּא ״קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם״ וְגוֹ׳ (שם מט יב). וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל