וּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כׇּל־זְכוּרָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃

כאשר יתן ה׳ את העיר ביד ישראל, יכו את כל זכוריה לפי חרב. רש״י מבאר ״ונתנה ה׳ אלוהיך בידך״ - שאם עשית כל האמור בעניין, ובכללו הצעת השלום תחילה, סוף שה׳ נותנה בידך. הכאת הזכרים היא במלחמת הרשות בעיר רחוקה שסירבה לשלום. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ״וימסרנה ה׳ אלהך בידך ותמחי ית כל דכורה לפתגם דחרב״, וימסרנה ה׳ בידך ותכה את כל זכרה לפי חרב. הפסוק מלמד שלאחר סירוב העיר וכיבושה, הזכרים הלוחמים מומתים, בעוד שאר הנפשות נשארות בחיים כמבואר בפסוק הבא.