מֵֽעֲרֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל־שְׂפַת־נַ֨חַל אַרְנֹ֜ן וְהָעִ֨יר אֲשֶׁ֤ר בַּנַּ֙חַל֙ וְעַד־הַגִּלְעָ֔ד לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׂגְבָ֖ה מִמֶּ֑נּוּ אֶת־הַכֹּ֕ל נָתַ֛ן יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵֽינוּ׃

הפסוק מסכם את היקף הכיבוש: מערוער אשר על שפת נחל ארנון והעיר אשר בנחל ועד הגלעד, לא הייתה קריה אשר שגבה ממנו, את הכל נתן ה׳ אלוהינו לפנינו. אבן עזרא מבאר ש״שגבה״ הוא מלשון ״ונשגב ה׳ לבדו״, כלומר לא הייתה עיר חזקה ובצורה דיה כדי לעמוד בפני ישראל. אונקלוס מתרגם ״לא הות קרתא די תקפת מננא״. הפסוק מדגיש שכל הארץ מנחל ארנון עד הגלעד נכבשה בשלמות, ואף עיר לא הצליחה לעמוד בפני ישראל. שוב חוזר הכתוב על היסוד המרכזי: ״את הכל נתן ה׳ אלוהינו לפנינו״ - הניצחון הגמור הוא מתנת ה׳, ולא כוח האדם.