אֶֽרֶץ־רְפָאִ֥ים תֵּחָשֵׁ֖ב אַף־הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ־בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָֽעַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים׃

ארץ רפאים תחשב. אֶרֶץ רְפָאִים נֶחְשֶׁבֶת אַף הִיא, לְפִי שֶׁהָרְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, אֲבָל לֹא זוֹ הִיא שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם:

אַרְעָא גִבָּרַיָא מִתְחַשְׁבָא אַף הִיא גִבָּרִין יָתִיבוּ בַהּ מִלְקַדְמִין וְעַמוֹנָאֵי קְרַן לְהוֹן חֻשְׁבָּנֵי

זמזמים. מלה מתוקנת על משפט לשון הקדש כמו האחשדרפנים:

ארץ רפאים תחשב אף היא - כמו רפאים שניתן לאברהם בין הבתרים, שכתוב שם: את החתי ואת הפרזי ואת הרפאים - אף הוא נחשב כרפאים, ואף על פי כן נפלו לפניהם ונצחום וכ"ש שאתם תירשון.

תחשב - אבל לא נקראת ארץ רפאים כי אם ממלכת עוג בבשן שכתוב בה לפנינו: ההוא יקרא ארץ רפאים - כלומר הוא רפאים שנאמר בין הבתרים ולכך ירשום ישראל.

ארץ רפאים תחשב אף היא ואינו כן שהרי והעמונים יקראו להם זמזמים על שם מחשבות ותחבולות מלחמות פו״‎ר פנשיד״‎ש דבטניי״‎א בלע״‎ז וזהו עיקר שמם.

אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אֲבָל לֹא זוֹ הִיא שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם. וְאֵין אֲנִי רוֹאֶה הֶכְרֵחַ לִדְבָרָיו, כִּי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁאָמַר ה׳ שֶׁאֵין רְפָאִים אֵלּוּ בַּכְּלָל? וְעוֹד, כֵּיוָן שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ ה׳ לְאַבְרָהָם מִין רְפָאִים אֶלָּא סְתָם - כָּל רְפָאִים בְּמַשְׁמָע. וְרָאִיתִי שֶׁתָּלָה זַיְנֵיהּ בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים״ (דברים ג:יג), מֵאָמְרוֹ ״הַהוּא״ הֵעִירָנוּ שֶׁאַחֶרֶת, הֲגַם שֶׁנִּקְרֵאת רְפָאִים, אֵינָהּ כְּפִי הָאֱמֶת רְפָאִים. וְכֵן גִּלָּה דַּעְתּוֹ בְּסוֹף פֶּרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת (חולין ס.), וְאֵין הֶכְרֵחַ לָזֶה. וְתֵבַת ״הַהוּא״ מִי יֹאמַר שֶׁבָּא לִשְׁלֹל רְפָאִים אֲחֵרִים? דִּלְמָא בָּא לִשְׁלֹל חֶבֶל אַרְגֹּב אַחֵר שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא אֶרֶץ רְפָאִים כִּי אִם הַהוּא. וְכֵן הַדַּעַת נוֹטָה כְּשֶׁנֹּאמַר שֶׁתֵּבַת ״הַהוּא״ לְדִיּוּק בָּאָה, אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב עַל אֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁרְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ וַה׳ נָתַן לְאַבְרָהָם הָרְפָאִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל. וְעוֹד, תֵּבַת ״הַהוּא יִקָּרֵא״ לֹא מִעֲטָה אֶלָּא הַקְּרִיאָה, שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת כֵּן הַיּוֹם ״אֶרֶץ רְפָאִים״ אֶלָּא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג וְלֹא אֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב. גַּם שֶׁתֵּחָשֵׁב אֶרֶץ זוֹ מֵעָרֵי הָרְפָאִים שֶׁאָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם, לֹא הָיְתָה נִקְרֵאת בְּאוֹתוֹ זְמַן אֶרֶץ רְפָאִים, לְפִי שֶׁנְּתָנָהּ ה׳ לִבְנֵי לוֹט מִטַּעַם גִּלְגּוּל דְּבָרִים שֶׁל אַבְרָהָם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם (רש״י פסוק ה), וּמִשֶּׁל אַבְרָהָם נָתְנוּ לְלוֹט.

וּכְפִי זֶה יְדֻיַּק עַל נָכוֹן לָמָּה בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אָמַר ״יִקָּרֵא״ וּבְאֶרֶץ בְּנֵי לוֹט אָמַר תֵּחָשֵׁב, כִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג עוֹד שְׁמָהּ עָלֶיהָ לְפִי שֶׁהָיָה עוֹג בָּהּ, אֲבָל אֶרֶץ בְּנֵי לוֹט אֵינָהּ נִקְרֵאת אֶרֶץ רְפָאִים הֲגַם שֶׁהִיא נֶחְשֶׁבֶת אֶרֶץ רְפָאִים וּבִכְלַל רְפָאִים שֶׁאָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם הִיא נִכְלֶלֶת. וְהָעִקָּר שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב בָּזֶה הוּא שֶׁכָּל שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב שֶׁתִּקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים הִיא בִּכְלַל מַתְּנַת אַבְרָהָם, וּלְפִי דִּבְרֵי בָּרַיְתָא שֶׁל סִפְרֵי (חלק ב רצ״ט) שֶׁהֵבֵאתִי בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת שֶׁאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אֵינָהּ בִּכְלַל הָאָרֶץ שֶׁכָּרַת ה׳ עִם אַבְרָהָם, יְדֻיַּק מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים״ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הַהוּא יִקָּרֵא וְלֹא יֵחָשֵׁב, פֵּרוּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם קוֹרְאִים אוֹתוֹ אֶרֶץ רְפָאִים אֲבָל כְּפִי הָאֱמֶת אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת רְפָאִים בִּשְׁבִיל שֶׁמַּה שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ בְּנֵי אָדָם אֶרֶץ רְפָאִים לֹא תִכָּנֵס בִּכְלַל הָרְפָאִים שֶׁנָּתַן ה׳. וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ (דברים ג:יג) מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים״ וְשָׁם פֵּרַשְׁתִּי בְּאֹפֶן אַחֵר.