דְּבָרִים ב׳ · י״ז

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

במילים פשוטות

הפסוק הקצר מציין: וידבר ה׳ אלי לאמור. חזקוני מדגיש את החשיבות של לשון ״וידבר״ כאן: כפי שפירש רש״י, מאז שילוח המרגלים לא נאמר ״וידבר״ אלא ״ויאמר״, שכן ״דיבור״ מורה על ריבוי דברים ועל עניין של חיבה, כמו שני אוהבים המדברים זה עם זה, בעוד ש״אמירה״ מורה על יחס פחות. הפסוק מבטא את חזרת הקשר הקרוב בין ה׳ למשה לאחר תום דור המדבר. שינוי הלשון מ״ויאמר״ ל״וידבר״ הוא סימן לשוני עדין המלמד שהעם יצא מתקופת הנזיפה, וההשגחה שבה לשרות עליו באהבה ובקרבה מלאה.
מבוסס על חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמַלִיל יְיָ עִמִי לְמֵימָר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וידבר ה׳‎ אלי פירש״‎י אבל משילוח מרגלים עד כאן לא נאמר וידבר אלא ויאמר ללמדך שכל ל״‎ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתיחד עמו הדבור וכו'. פירוש דבור משמע מפיו רבוי דברים והוא ענין חיבה כגון שני אוהבים שמדברים זה עם זה מתוך חבה. אבל אמירה משמע מיעוט דברים אמירה גרידא בעלמא. ובתענית פרש״‎י לא היה הדבור ביחוד ובחבה דכתיב וידבר ה׳‎ אלי נתייחד עמי הדבור ואע״‎ג דמקמי הכי כתיבי קראי דכתיב בהו וידבר אית דאמרי לא היה הדבור אל משה פה אל פה אלא בחזיון לילה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל