וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ וְגוֹ׳ וַיְדַבֵּר ה׳ אֵלַי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, מִן שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים לֹא נִתְיַחֵד אֵלַי הַדִּבּוּר. וּמַקְשִׁים כָּאן, וַהֲלֹא אֲמִירָה רַכָּה מוֹרָה יוֹתֵר עַל חִבָּה מִן לְשׁוֹן דִּבּוּר הַמּוֹרֶה עַל הַקָּשׁוּת. וְאוֹמֵר אֲנִי, הִיא הַנּוֹתֶנֶת, לְפִי שֶׁכָּל דִּבּוּר קָשֶׁה הוּא תּוֹכָחָה וּמוּסָר כְּמוֹ ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים״, לְפִי שֶׁהֵם דִּבְרֵי תּוֹכָחוֹת כוּ׳, וְעַל כֵּן יֵשׁ בָּהֶם יוֹתֵר חִבָּה כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה׳ יוֹכִיחַ (משלי ג יב). לְאַפּוּקֵי אֲמִירָה רַכָּה אֵין בָּהּ מוּסָר, וְעַל כֵּן אֵין בָּהּ חִבָּה כָּל כָּךְ. כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ לְשׁוֹן קָשׁוּת וְרַכּוּת בִּלְשׁוֹן דִּבּוּר וַאֲמִירָה, הַיְינוּ מִצַּד הָעִנְיָן עַצְמוֹ, אִם יֵשׁ בּוֹ רַחֲמִים אוֹ דִּין, אֲבָל לֹא מִצַּד הַמְקַבֵּל, כִּי בִּזְמַן שֶׁהָאוֹהֵב חָפֵץ בַּנֶּאֱהָב וְרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה רֹשֶׁם הַדִּבּוּר קָבוּעַ בּוֹ לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ, הוּא מְדַבֵּר קָשׁוֹת, וְקוֹלוֹת וּבְרָקִים שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה יוֹכִיחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יז): ״וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ״, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין הָאַהֲבָה עַזָּה כָּל כָּךְ הוּא מְדַבֵּר בְּשָׂפָה רָפָה וְלָשׁוֹן רַכָּה וְאֵין רִשּׁוּמָם קָבוּעַ כָּל כָּךְ.
