עַל־כֵּ֛ן אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר שָׁלֹ֥שׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֥יל לָֽךְ׃

לאחר שנימקה התורה מדוע דרושה מערכת ערי מקלט נגישה, היא חוזרת ומסכמת את הציווי: על כן אנוכי מצווך לאמור, שלוש ערים תבדיל לך. חזרה זו באה כמסקנה מכל ההסבר הקודם על הצורך להגן על הרוצח בשגגה מפני גואל הדם. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ״על כן אנא מפקדך למימר תלת קרוין תפרש לך״, בלא תוספת. לפי הפשט זהו משפט המחזק את הציווי המרכזי שבפרשה, ומכין את הקורא להמשך העניין שבו תתואר האפשרות של הוספת ערים נוספות אם יתרחב גבול הארץ.