דְּבָרִים י״ז · ה׳

וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂ֠וּ אֶת־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃

במילים פשוטות

הכתוב מצווה להוציא את האיש או האישה אשר עשו את הרע אל השערים ולסוקלם באבנים. רש״י מדגיש שהמתרגם ״אל שעריך״ כשער בית הדין טועה, שכן שנינו ש״אל שעריך״ הוא השער שעבד בו את העבודה הזרה, הנלמד בגזרה שווה. אבן עזרא מבאר ש״וסקלתם באבנים״ מוסב על זה או על זאת, ומיישב שאף שהוגד הדבר בסתר ונשמע בגלוי, אין ממיתים אלא על פי שני עדים. כך הפסוק קובע את דרך הענישה של עובד העבודה הזרה, ומדגיש שהעונש נעשה במקום שבו נעברה העבירה, ורק על פי עדות כשרה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והוצאת את האיש ההוא אל שעריך וגו'. הַמְתַרְגֵּם אֶל שְׁעָרֶיךָ "לִתְרַע בֵּית דִּינָךְ" טוֹעֶה, שֶׁכֵּן שָׁנִינוּ "אֶל שְׁעָרֶיךָ" - זֶה שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹן בּוֹ? נֶאֱמַר "שְׁעָרֶיךָ" לְמַטָּה וְנֶאֱמַר "שְׁעָרֶיךָ" לְמַעְלָה, מַה שְּׁעָרֶיךָ הָאָמוּר לְמַעְלָה שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ, אַף שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר לְמַטָּה שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ, וְתַרְגּוּמוֹ "לְקִרְוָיךְ":

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתַפֵּק יָת גַבְרָא הַהוּא אוֹ יָת אִתְּתָא הַהִיא דִי עֲבָדוּ יָת פִּתְגָמָא בִישָׁא הָדֵין לִתְרַע בֵּית דִינָךְ יָת גַבְרָא אוֹ יָת אִתְּתָא וְתִרְגְמִנוּן בְּאַבְנַיָא וִימוּתוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וסקלתם באבנים. זה או זאת כמו באש ישרפו אותו ואתהן ובעבור שאמר והוגד לך בסתר ושמעת הדבר בגלוי הוצרך לפרש אע״‎פ שהוגד לך ושמעת לא יומתו רק ע״‎פ שנים עדים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אל שעריך לפי הפשט הוא מקום המשפט כדי שלא יהא התובע טורח ומחזר אחר הנתבע אלא ישב ויצפה אותו מתי יעבור שם שהרי אינו יכול להשמט מלעבור על ידי דרך השער. וכן מצינו ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז.

וסקלתם באבנים הוא או היא דוגמא באש ישרפו אותו ואתהן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל