הכתוב מצווה להוציא את האיש או האישה אשר עשו את הרע אל השערים ולסוקלם באבנים. רש״י מדגיש שהמתרגם ״אל שעריך״ כשער בית הדין טועה, שכן שנינו ש״אל שעריך״ הוא השער שעבד בו את העבודה הזרה, הנלמד בגזרה שווה. אבן עזרא מבאר ש״וסקלתם באבנים״ מוסב על זה או על זאת, ומיישב שאף שהוגד הדבר בסתר ונשמע בגלוי, אין ממיתים אלא על פי שני עדים. כך הפסוק קובע את דרך הענישה של עובד העבודה הזרה, ומדגיש שהעונש נעשה במקום שבו נעברה העבירה, ורק על פי עדות כשרה.
וסקלתם באבנים. זה או זאת כמו באש ישרפו אותו ואתהן ובעבור שאמר והוגד לך בסתר ושמעת הדבר בגלוי הוצרך לפרש אע״פ שהוגד לך ושמעת לא יומתו רק ע״פ שנים עדים:
אל שעריך לפי הפשט הוא מקום המשפט כדי שלא יהא התובע טורח ומחזר אחר הנתבע אלא ישב ויצפה אותו מתי יעבור שם שהרי אינו יכול להשמט מלעבור על ידי דרך השער. וכן מצינו ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז.
וסקלתם באבנים הוא או היא דוגמא באש ישרפו אותו ואתהן.
