כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכׇל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃

אֲרֵי תֵעוֹל לְאַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ וְתֵירְתַהּ וְתֵיתֵב בַּהּ וְתֵימַר אֱמַנִי עֲלַי מַלְכָּא כְּכָל עַמְמַיָא דִי בְסַחֲרָנָי

כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳ שׂוֹם תָּשִׂים וְגוֹ׳. מֵאָמְרוֹ כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ, מַשְׁמַע כִּי לֹא מִצְוַת ה׳ עֲלֵיהֶם לִמְלוֹךְ מֶלֶךְ, אֶלָּא אִם יֹאמְרוּ הָרְשׁוּת בְּיָדָם, וּמִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר שׂוֹם תָּשִׂים, שִׁעוּר הַלָּשׁוֹן מוֹכִיחַ שֶׁמִּצְוַת ה׳ הִיא לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.

וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכְּתוּבִים הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִנּוּי הַמֶּלֶךְ שְׁנֵי גְּדָרִים: אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה הַמִּבְטָח בּוֹ לְהַנְהִיג הַמִּלְחָמוֹת בְּעֹצֶם חָכְמָתוֹ וְלָצֵאת כְּגִבּוֹר בְּיוֹם קְרָב כְּסֵדֶר מַלְכֵי הָאֻמּוֹת, וְזֶה הוּא דָּבָר שָׂנאוּי בְּעֵינֵי ה׳, כִּי סֵדֶר מַלְכֵי הָאֻמּוֹת לֹא יֵלְכוּ בָּהֶם אַחֲרֵי כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא אַחֲרֵי תּוֹעֲלִיּוֹת הַחוּשִׁיּוֹת, הֲגַם שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בּוֹ דָּבָר טוֹב מֵהַמֻּשְׂכָּל, גַּם יָשִׂימוּ בּוֹ כִּסְלָם וְתִקְוָתָם וּמִן ה׳ יָסוּר לְבָבָם. וְגָדֵר שֵׁנִי הוּא לִכְבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וּכְדֵי שֶׁה׳ יַעֲשֶׂה בִּזְכוּתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה ה׳ מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים וּבְיַד מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, וְצֵא וּלְמַד מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ וְכוּ׳, וְדָבָר זֶה הוּא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

וְלָזֶה בָּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב כָּאן וְאָמַר כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם וְגוֹ׳, וְזֶה גָּדֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁזָּכַרְנוּ, וְגָמַר אוֹמֵר שׂוֹם תָּשִׂים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא יָקוּם הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה, אֶלָּא הַמְּשִׂימוֹת שֶׁתָּשִׂים הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תוספתא סנהדרין פ״ג) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים וְעַל פִּי נָבִיא וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּמֶלֶךְ הַמִּתְמַנֶּה בְּסֵדֶר זֶה אֵינוֹ כְּסֵדֶר מֶלֶךְ הַמִּתְמַנֶּה עַל הַגּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּדִבְרֵיהֶם ״כְּכָל הַגּוֹיִם״. וּכְפִי זֶה מַאֲמַר שׂוֹם תָּשִׂים הִיא מִצְוָה וּשְׁלִילַת גָּדֵר שֶׁכְּנֶגֶד תְּנָאֶיהָ. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לְהַקְדִּים מַאֲמַר וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה וְגוֹ׳ לְהָעִירְךָ אֶת אֲשֶׁר יְכַוֵּן אֵלָיו, לִשְׁלֹל אוֹתוֹ בְּמַאֲמַר ״שׂוֹם תָּשִׂים״ וְגוֹ׳, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיִיתִי מֵבִין שֶׁאוֹסֵר לָשׂוּם מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם, וַהֲגַם שֶׁיֹּאמַר ״אֲשֶׁר יִבְחַר״, אֵין מוּבָן שֶׁבָּא לֶאֱסֹר כְּכָל הַגּוֹיִם וְיִהְיֶה זֶה וָזֶה, וְלֹא חָשׁ לְהָבִין בְּמַאֲמַר ״שׂוֹם תָּשִׂים״ שֶׁהוּא רְשׁוּת מִכֶּפֶל ״שׂוֹם תָּשִׂים״.

וְתִמְצָא שֶׁה׳ הִקְפִּיד עַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ בִּימֵי שְׁמוּאֵל לָתֵת לָהֶם מֶלֶךְ (שמואל א ח:ה), וְהָעִנְיָן קָשֶׁה, לָמָּה יַקְפִּיד ה׳ עֲלֵיהֶם, וַהֲלֹא לוּ יִהְיֶה שֶׁכַּוָּנַת ה׳ בְּפָסוּק זֶה לִרְשׁוּת וְלֹא לְמִצְוָה, סוֹף סוֹף הָרְשׁוּת נְתוּנָה. וּכְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ יֵשׁ מָקוֹם לַה׳ לְהַקְפִּיד עַל הַדָּבָר, כֵּיוָן שֶׁצִּוָּה ה׳ עֲלֵיהֶם לְבַל יֹאמְרוּ לָשׂוּם מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, וְשָׁאֲלוּ הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ (שמואל א ח:ה) ״לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״, לָזֶה הִקְפִּיד ה׳. אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹאֲלִים לָהֶם מֶלֶךְ כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא לְכֹחַ וְלִגְבוּרָה כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִם, הָיוּ מְקַיְּמִין מִצְוַת עֲשֵׂה.

וְרָאִיתִי בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (סנהדרין כ.) שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ - לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד תַּרְעוֹמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. וּדְבָרֵינוּ עוֹלִין לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְלֹא לְדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי, וַהֲגַם שֶׁהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וְכֵן פָּסַק רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְיַשֵּׁב הַכָּתוּב לִסְבָרַת רַבִּי נְהוֹרַאי שֶׁפְּשַׁט אָמְרוֹ ״שׂוֹם תָּשִׂים״ יַגִּיד שֶׁמִּצְוַת ה׳ לָשׂוּם מֶלֶךְ.

וְאֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ כְּשֵׁרִים וְלֹא יִשְׁאֲלוּ מֶלֶךְ, וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שמואל א יב,יג) ״וַה׳ אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם״, גַּם ה׳ יַחְפּוֹץ לִהְיוֹת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל יִכָּנְסוּ בְּגֶדֶר שְׁאֵלָה שֶׁחֲפֵצִים בְּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, אָז מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּאָמְרוֹ ״שׂוֹם תָּשִׂים״. וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב שׂוֹם תָּשִׂים אֶלָּא אַחַר מַאֲמַר וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה אֲפִלּוּ אַלִבָּא דְּרַבִּי נְהוֹרַאי יְפָרֵשׁ שׂוֹם תָּשִׂים מִצְוָה אַחַר שֶׁיֹּאמְרוּ ״אָשִׂימָה״ וְגוֹ׳: