שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃

מַנָאָה תְמַנֵי עֲלָךְ מַלְכָּא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּהּ מִגוֹ אַחָיךְ תְּמַנֵי עֲלָךְ מַלְכָּא לֵת לָךְ רְשׁוּ לְמַנָאָה עֲלָךְ גְבַר נוּכְרַי דִי לָא אֲחוּךְ הוּא

שום תשים. רשות:

אשר יבחר ע״‎פ נביא או משפט האורים והטעם לא אשר תבחר אתה:

לא תוכל. מדרך האמת:

לא אחיך שאיננו ממשפחת ישראל ולא אדומי אע״‎פ שכתוב בו אחיך ובעבור כי הסוסים בימים ההם היו מוציאים ממצרים והעד דברי שלמה ותצא מרכבה ממצרים והנה יצטרך למען הרבות סוסיו שיחטיא העם לשוב אל מצרי' וזה דבר ברור כי השם גאלם משם ובשובם יחללו השם ואורי' הנביא בסכנת הנפש ברח לשם גם ירמיהו בעל כרחו הלך לשם:

איש נכרי - להלחם מלחמותיכם.

אשר לא אחיך הוא - כי יסיתכם לעבוד עבודת גילולים.

שום תשים כשהזכיר השופט פי׳‎ המשפטים שהוא חייב לשמור.

אשר יבחר ה׳‎ על פי נביא או על פי אורים ותומים.

לא תוכל יכול אתה אבל אינך רשאי.

לתת עליך איש נכרי פן יסיתך לעבוד יראתו.

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ וְגוֹ׳. רַבִּים אוֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, בֵּאוּר מַסְפִּיק עַל הַסָּפֵק הַגָּדוֹל הַנּוֹפֵל עַל מִצְוָה זוֹ, שֶׁאִם הָיָה רְצוֹן ה׳ שֶׁלְּצֶדֶק יִמְלוֹךְ מֶלֶךְ כְּשֶׁיַּחְפְּצוּ הֵם, אִם כֵּן לָמָּה נִתְרָעֵם עֲלֵיהֶם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וַה׳ עִמּוֹ, כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ לָהֶם מֶלֶךְ, מַשְׁמָע שֶׁהָיָה דָּבָר נִתְעָב בְּעֵינֵי ה׳? וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַתַּרְעוֹמֶת הָיָה עַל שֶׁאָמְרוּ ״לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״, שֶׁיִּשְׁפּוֹט אוֹתָם בְּנִימוּסֵי הַגּוֹיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין פָּרָשָׁה זוֹ מִצְוָה, אֶלָּא הוֹדָעַת דְּבָרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, שֶׁכָּךְ יְבַקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד, וְהִתִּיר לָהֶם ה׳. וּמַהֲרִ״י אַבְּרַבְּנֵאל הֶאֱרִיךְ בְּוִכּוּחַ זֶה.

וְאוֹמֵר אֲנִי דַּעְתִּי בִּקְצָרָה, שֶׁהָרָצוֹן הָאֱלֹהִי הָיָה שֶׁלְּצֶדֶק יִמְלוֹךְ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם כְּדֵי לְהַטִּיל מוֹרָאוֹ עַל כֻּלָּם, כְּאָמְרוּ רז״ל (אבות ג ב): הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ כוּ׳. וְלֹא לְצֹרֶךְ הַמִּשְׁפָּטִים, שֶׁהֲרֵי הָיוּ בָּתֵּי דִּינִים קְבוּעִים בְּכָל עִיר, אֶלָּא לְצֹרֶךְ קִבּוּץ וְתִקּוּן הַמְּדִינוֹת. וְאַךְ בְּאוֹפֶן זֶה שֶׁתִּהְיֶה אֵימַת מַלְכוּת עֲלֵיהֶם, כִּי בָזֶה רָצָה ה׳, וְכֵן אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ (דברים לא כג): ״כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה״, טוֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, כִּי לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה יִשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, וְאִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה כְּשֶׁאֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וְאָז וַדַּאי יֹאמְרוּ הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קוֹרֵא כִּי עֵת לַעֲשׂוֹת לִשְׁאוֹל מֶלֶךְ, ״וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ״, שֶׁיִּהְיֶה מוֹרָאוֹ עָלַי, כִּי כֵן מַשְׁמַע לְשׁוֹן ״עָלַי״, שֶׁיִּהְיֶה עֶלְיוֹן עָלַי וּמוֹשֵׁל וְרוֹדֶה בִּי בְּחֶזְקַת הַיָּד, ״כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָי״, לַעֲשׂוֹת כַּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם שֶׁאֵינָן בּוֹעֲטִים בְּמַלְכֵיהֶם וּמְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם מָרוּת, וּמְצִיאַת זְמַנֵּנוּ יוֹכִיחַ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, כִּי שְׁאֵלָה זוֹ כַּהוֹגֶן כְּשֶׁיִּהְיֶה עָלֶיךָ מֶלֶךְ דְּהַיְנוּ אֵימָתוֹ עָלֶיךָ כַּמּוּבָן מִמִּלַּת ״עָלֶיךָ״.

אֲבָל בִּימֵי שְׁמוּאֵל לֹא דִּבְּרוּ נְכוֹנָה, כִּי אָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ״ (שמואל א׳ ח ו), לֹא אָמְרוּ ״עָלֵינוּ מֶלֶךְ״ אֶלָּא ״לָנוּ״, כִּי לֹא רָצוּ לְקַבֵּל מָרוּת שֶׁיִּהְיֶה מוֹרָאוֹ עָלֵינוּ אֶלָּא יִהְיֶה לָנוּ מָסוּר בְּיָדֵינוּ לְהָקִים מַלְכִין וּלְהַעֲדֵי מַלְכִין. וְהַיּוֹצֵא לָנוּ מִזֶּה שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ יַחֲנִיף לָנוּ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ: ״לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״ (שם ח ה), כִּי עִקַּר צֹרֶךְ הַחֲנֻפָּה הִיא בַּמִּשְׁפָּטִים, וּכְמִנְהַג אֲרָצוֹת אֵלּוּ שֶׁמְּקַבְּלִים אֵיזֶה רַב עַל זְמַן יָדוּעַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם, וְאַדְּרַבָּה אֵימָתָם עַל הָרַב, וְעַל כֵּן הוּא מֻכְרָח לְהַחֲנִיף לָהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְחוּהוּ. ״וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל״ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ״, כִּי עִקַּר הָאַשְׁמָה בְּמִלַּת ״לָנוּ לְשָׁפְטֵנוּ״, כִּי אִם יִהְיֶה לָנוּ וְלֹא עָלֵינוּ אֵיךְ יִהְיֶה שׁוֹפְטֵנוּ? ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְגוֹ׳ כִּי לֹא אוֹתְךָ מָאָסוּ״ (שם ח ז), כִּי אַדְּרַבָּה זֶה שִׁבְחֲךָ, כִּי אַתָּה מֻחְזָק אֶצְלָם שֶׁאֵין אַתָּה מַחֲנִיף לָהֶם, עַל כֵּן בִּקְשׁוּ בִּמְקוֹמְךָ מֶלֶךְ שֶׁיַּחֲנִיף לָהֶם בְּהֶכְרֵחַ, וּבָזֶה מָאֲסוּ אוֹתִי וְלֹא שָׁאֲלוּ עַל פִּי הַתּוֹרָה, כִּי כָּל חֶפְצָם שֶׁהַמֶּלֶךְ יְבַטֵּל רְצוֹנִי מִפְּנֵי רְצוֹנָם. וְזֶה שֶּׁאָמַר ״מִמְּלוֹךְ עֲלֵיהֶם״, רוֹצֶה לוֹמַר בָּזֶה מָאֲסוּ אוֹתִי מַה שֶּׁלֹּא רָצוּ שֶׁיִּמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ. וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם, ״אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם״ (שם ח ט), דַּוְקָא ״עֲלֵיהֶם״ וְלֹא ״לָהֶם״, כִּי בְּאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה׳. ״וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״ (שם ח יא), כִּי אַף אִם לֹא תִבְחָרוּהוּ כִּי אִם לָכֶם, מִכָּל מָקוֹם סוֹפוֹ שֶׁבְּחֵמָה שְׁפוּכָה יִמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם, וְ״אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח״ וְגוֹ׳, וְזֶה עֹנֶשׁ שֶׁלָּכֶם עַל שֶׁלֹּא שְׁאַלְתֶּם כַּהוֹגֶן. ״וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם״ (שם ח יח), רוֹצֶה לוֹמַר וְלֹא ״עֲלֵיכֶם״, וְתֹאמְרוּ דֶּרֶךְ וִדּוּי שֶׁעָלָה בְּיֶדְכֶם הֵפֶךְ מִמַּה שֶּׁבִּקַּשְׁתֶּם. ״וַיְמָאֲנוּ הָעָם וְגוֹ׳ וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ״ (שם ח יט), מַה שֶּׁאָמְרוּ ״לֹא״, הַיְנוּ דֶּרֶךְ וִדּוּי אָמְרוּ כֵן, לֵאמֹר לֹא נַחְפֹּץ מֶלֶךְ עוֹד בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁאַלְנוּהוּ תְּחִלָּה לֵאמֹר ״תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ״, ״כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ״ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳. וְכֵן נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ: ״כִּי יָסַפְנוּ עַל חַטֹּאתֵינוּ לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ״ (שם יב יט), וְרָצוּ לוֹמַר בַּתְּחִלָּה קוֹדֶם שֶׁשָּׁמַעְנוּ הָעֹנֶשׁ. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר. וּמוּבָן שִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן בֵּין ״עָלֵינוּ״ לְ״לָנוּ״, וּמִצַּד דִּקְדּוּק רז״ל שֶׁאָמְרוּ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עֲלֵיכֶם (כתובות יז.), כִּי עִקַּר הַמִּצְוָה תְּלוּיָה בָּזֶה.

וּמַה שֶּׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְגוֹ׳ וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ״ (שמואל א׳ ח כב), וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״עֲלֵיהֶם״, לְפִי שֶׁקַּבָּלַת הַמּוֹרָא תָּלוּי בַּמְקַבְּלִים וְלֹא ה׳ פָּעַל זֹאת אֶלָּא נָתַן לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁהָיָה שָׁוֶה לָהֶם לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו. עַל כֵּן אָמַר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה ״לָהֶם״, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה נָכוֹן לוֹמַר כֵּן כִּי אִם כִּדְבַר ה׳ שֶׁאָמַר ״וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ״ כָּךְ הָיָה לָהֶם לוֹמַר.