עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃

ימין ושמאל. אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין יָמִין וְעַל שְׂמֹאל שְׂמֹאל (ספרי):

עַל מֵימַר אוֹרַיְתָא דִי יַלְפֻנָךְ וְעַל דִינָא דִי יֵימְרוּן לָךְ תַּעְבֵּד לָא תִסְטֵּי מִן פִּתְגָמָא דִי יְחַוּוּן לָךְ יַמִינָא וּשְׂמָאלָא

על פי התורה אשר יורוך. בדבר המופלא:

לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל כוּ׳, נִרְאֶה שֶׁדִּקְדֵּק זֶה מִדְּלָא קָאָמַר ״לֹא תָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל מִן הַדָּבָר״, וּמִדְּקָאָמַר ״יָמִין וּשְׂמֹאל״ אַחַר ״אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּךְ קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁכְּפִי הָאֱמֶת אֵינוֹ יָמִין וּשְׂמֹאל זוּלַת מַה שֶּׁהֵם יַגִּידוּ לְךָ שֶׁהוּא יָמִין וּשְׂמֹאל. וּבְטַעַם דָּבָר זֶה נִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים וְנָתְנוּ טְעָמִים רַבִּים שׁוֹנִין דֵּין מִן דֵּין.

וּכְפִי הָאֱמֶת אֵין אֲנִי רוֹאֶה שׁוּם קֹשִׁי בַּדָּבָר, כִּי כְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ג:): שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם, הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין וְהַלָּלוּ מְטַמְּאִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד״ (קהלת יב יא), כֻּלָּן אֵל אֶחָד נְתָנָן כוּ׳. וְקָשֶׁה, הֲלֹא הָדְרָא קוּשְׁיָא לְדוּכְתַּהּ, וְסוֹף סוֹף הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה? אֶלָּא בֵּאוּר הַדָּבָר הוּא שֶׁבְּכָל דְּבַר טֻמְאָה וְטָהֳרָה יֵשׁ כַּמָּה פָּנִים לְטַהֲרוֹ וְכַמָּה פָּנִים לְטַמְּאוֹ, וְאִם הַתּוֹרָה טִהֲרַתּוּ הוּא מִפְּנֵי שֶׁהַצְּדָדִים הַמַּרְאִים פְּנֵי טָהֳרָה הֵם מְרֻבִּים יוֹתֵר מִן הַפָּנִים הַמַּרְאִים פְּנֵי טֻמְאָה, וְכֵן לְהֶפֶךְ. וְהוּא הַדִּין בְּדָבָר מֻתָּר וְאָסוּר, וְכָשֵׁר וּפָסוּל. וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יז.) שֶׁאֵין מְמַנִּין לְסַנְהֶדְרִין עַד שֶׁיּוֹדֵעַ לְטַהֵר הַשֶּׁרֶץ מִן הַתּוֹרָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁאִם לִפְעָמִים צְרִיכִין לְהוֹרָאַת שָׁעָה לִפְסֹק נֶגֶד הַתּוֹרָה מִשּׁוּם ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״ (תהלים קיט קכו) אָז יָכוֹל הֶחָכָם אוֹ הַנָּבִיא לְצָרֵף לִסְבָרַת ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳״ אוֹתָן מִעוּט סְבָרוֹת שֶׁכְּבָר נִדְחוּ מֵחֲמַת הָרֹב וְלֵילֵךְ אַחַר הַמִּעוּט, כְּהוֹרָאַת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל. אֲבָל אִם אֵין הֶחָכָם אוֹ הַנָּבִיא יוֹדֵעַ שׁוּם סְבָרָא אֶל הַהֶפֶךְ, אָז לְעוֹלָם לֹא יְטַהֲרוֹ אֲפִלּוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה, וַהֲרֵי הוּא מְחֻיָּב לְטַהֲרוֹ מִטַּעַם סְמֹךְ ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳״ לְמִעוּט סְבָרוֹת הַנּוֹטִין אֶל הַהֶפֶךְ וְאִתְרַע רוּבָּא דִּכְנֶגְדּוֹ. וְאִם בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה פּוֹסְקִים טָהוֹר עַל דָּבָר שֶׁהוּא טָמֵא מִן הַתּוֹרָה, הוֹאִיל שֶׁיֵּשׁ סְבָרוֹת גַּם לְטַהֲרוֹ, סְמֹךְ רוּבָּא שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה שֶׁהִסְכִּימוּ לְטַהֲרוֹ אֶל מִעוּט סְבָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּלָאו הָכֵי לְטַהֲרוֹ וְאִתְרַע רוּבָּא שֶׁל טֻמְאָה, כִּי נָתַן ה׳ כֹּחַ גַּם לְבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה לַעֲשׂוֹת סְבָרוֹת לְכָאן וּלְכָאן וְנִתְרַבּוּ הַסְּבָרוֹת הַנּוֹטִין לְצַד טָהֳרָה. וְעַל כֵּן יָפֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ג:): עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וּקְנֵה לֵב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַמְטַהֲרִין וְדִבְרֵי הַמְטַמְּאִין, כִּי כְּפִי הָאֱמֶת כָּל אָדָם צָרִיךְ לְכָל הַסְּבָרוֹת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת מִן הַסַּנְהֶדְרִין עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה יָדוֹ בְּכָל הַסְּבָרוֹת. וּמִטַּעַם זֶה רָאוּי לְקַבֵּל מֵהֶם אֲפִלּוּ אִם אוֹמְרִים עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל, מִצַּד אוֹתָן סְבָרוֹת הַנּוֹטִים גַּם לְצַד שְׂמֹאל. וְזֶה דֶּרֶךְ נָכוֹן מְאֹד.

וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁאָמְרוּ זֶה עַל הַדִּינִין, שֶׁאֵין לַדַּיָּן כְּלוּם אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דבה״י ב׳ יט:ו): ״וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט״, וְהוּא קָאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה ״בֵּין דִּין לְדִין״, כִּי הַכֹּל לְפִי רְאוּת עֵינֵי הַדַּיָּן - אָז הַדָּבָר מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ כִּי בְּיָדוֹ לָדוּן עַל פִּי אֹמֶד דַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה ח טז): ״אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם״. וְאָמַר ״שִׁפְטוּ״ עַל שְׁלָשְׁתָּן, וּ״בְשַׁעֲרֵיכֶם״ לְשׁוֹן שִׁעוּר, כִּי שְׁלָשְׁתָּן צְרִיכִין הַשְׁעָרָה שִׂכְלִית וְאֹמֶד הַדַּעַת לְפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם וְהָעִנְיָן, כִּי לִפְעָמִים צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת הָאֱמֶת מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא, וְכֵן הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ טוֹב לְעַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם, כִּי כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם (סנהדרין עא:), וְכֵן הַמִּשְׁפָּט צָרִיךְ שִׁעוּר וְאֹמֶד הַדַּעַת בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.