הכתוב מצווה לזבוח את הפסח דווקא במקום אשר יבחר ה׳ לשכן שמו, בערב כבוא השמש, מועד צאתך ממצרים. רש״י מבאר שיש כאן שלושה זמנים חלוקים: בערב מחצות ולמעלה זובחהו, כבוא השמש תאכלהו, ומועד צאתך אתה שורפהו אם נותר. אבן עזרא מבאר ש״מועד צאתך ממצרים״ שב אל הפסח, שכן במועד חודש האביב יצאו ממצרים, ואינו דבק עם ״כבוא השמש״. כך הפסוק קובע את מקום שחיטת הפסח וזמנו, ומחלק את היום לזמני השחיטה, האכילה והשריפה.
שם תזבח את הפסח לפי שהזכיר הבכור הנאכל במקדש הזכיר אחריו הפסח הנאכל גם במקדש ולפי שהזכיר הפסח הזכיר אחריו החג השני ואחריו גם השלישי אבל יום תרועה ויום העשור לא הזכיר לפי שאין הצבור מתקבצים בהם במקדש.
בערב שומע אני כמשמעו ת״ל מועד צאתך משש שעות ולמעלה וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו׳ ואעפ״י שאין ראיה לדבר לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה זכר לדבר כי פנה היום כי ינטו צללי ערב.