דְּבָרִים ט״ז · ו׳

בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים חֲלוּקִים, בָּעֶרֶב מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה זָבְחֵהוּ, וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ תֹּאכְלֵהוּ, וּמוֹעֵד צֵאתְךָ אַתָּה שׂוֹרְפֵהוּ, כְּלוֹמַר נַעֲשֶׂה נוֹתָר וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה (ספרי; ברכות ט'):

אֱלָהֵן לְאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּהּ תַּמָן תִּכּוֹס יָת פִּסְחָא בְּרַמְשָׁא כְּמֵעַל שִׁמְשָׁא זְמַן מִפְקָךְ מִמִצְרָיִם

בערב כבוא השמש. פירשתיו:

מועד צאתך ממצרים. שב אל פסח כי מועד חדש האביב יצאו ממצרים ואיננו דבק עם כבוא השמש:

שם תזבח את הפסח לפי שהזכיר הבכור הנאכל במקדש הזכיר אחריו הפסח הנאכל גם במקדש ולפי שהזכיר הפסח הזכיר אחריו החג השני ואחריו גם השלישי אבל יום תרועה ויום העשור לא הזכיר לפי שאין הצבור מתקבצים בהם במקדש.

בערב שומע אני כמשמעו ת״‎ל מועד צאתך משש שעות ולמעלה וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו׳‎ ואעפ״‎י שאין ראיה לדבר לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה זכר לדבר כי פנה היום כי ינטו צללי ערב.