וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃

ובשלת. זֶהוּ צְלִי אֵשׁ, שֶׁאַף הוּא קָרוּי בִּשּׁוּל:

ופנית בבקר. לְבָקְרוֹ שֶׁל שֵׁנִי, מְלַמֵּד שֶׁטָּעוּן לִינָה לֵיל שֶׁל מוֹצָאֵי י"ט (ספרי; פסחים צ"ה; חגיגה י"ז):

וּתְבַשֵׁל וְתֵיכוּל בְּאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּהּ וְתִתְפְּנֵי בְצַפְרָא וּתְהַךְ לְקִרְוָיךְ

ובשלת. פירשתיו באש וכן ויבשלו את הפסח באש והזכיר ובשלת שלא יאכלנו חי:

ופנית בבקר. אמרו המכחישים כי ילך ביום קדש אל ביתו וארצו ואנחנו לא נסמוך על דעתנו במצות כי אם על מעתיקי התורה והנה מצאנו ביום השמיני שלח את העם והוא יום קדש וכתוב אחר וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם יש אומרים כי הפירוש לאהליהם כאשר הוא וביום החול לארצם:

והלכת לאהליך סבוב לירושלים ומשם ילך אל ארצו בחול:

ובשלת - צלי.

ופנית בבקר - אינך צריך להתעכב כל שבעת ימי הפסח.

ובשלת לשון הכנת אוכל והזמנה כמו הבשילו אשכלותיה ענבים, לא תבשל גדי בחלב אמו.

וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ. אָמַר לְשׁוֹן בִּשּׁוּל, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּמִצְוַת הַפֶּסַח (שמות יב:ט) ״אַל תֹּאכְלוּ וְגוֹ׳ וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל״. אוּלַי שֶׁחוֹזֵר לִזְבִיחַת הַבָּקָר לִשְׁלָמִים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לְמַעְלָה ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח צֹאן וּבָקָר״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ע:) צֹאן לְפֶסַח וּבָקָר לִשְׁלָמִים. וּבְחִבּוּרִי פְּרִי תֹּאַר עַל יוֹרֶה דֵעָה הֶאֱרַכְתִּי בְּדָבָר זֶה בִּתְחִלַּת סִימָן פ״ז.