לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃

לחם עני. לֶחֶם שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הָעֹנִי שֶׁנִּתְעַנּוּ בְּמִצְרַיִם (ספרי):

כי בחפזון יצאת. וְלֹא הִסְפִּיק בָּצֵק לְהַחֲמִיץ וְזֶה יִהְיֶה לְךָ לְזִכָּרוֹן; וְחִפָּזוֹן לֹא שֶׁלְּךָ הָיָה אֶלָּא שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם וְגוֹ'" (ספרי):

למען תזכר. עַל יְדֵי אֲכִילַת הַפֶּסַח וְהַמַּצָּה את יום צאתך:

לָא תֵיכוּל עֲלוֹהִי חֲמִיעַ שִׁבְעָא יוֹמִין תֵּיכוּל עֲלוֹהִי פַטִיר לְחֵם עֹנִי אֲרֵי בִּבְהִילוּ נְפַקְתָּא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם בְּדִיל דְתִדְכַּר יָת יוֹמָא מִפְּקָךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם כָּל יוֹמֵי חַיָיךְ

לא תאכל עליו חמץ. שלא ימצא חמץ בעת שחיטת הפסח:

לחם עוני. לזכרון:

כל ימי חייך. בכל שנה:

כי בחדש האביב הוציאך. כיון ורצה שתהיה יציאתך בעת שנשלם החדש של אביב והוא הנגוד בהיות טלה אלהי מצרים עם השמש בגבורתו והירח בנגודו:

לא תאכל עליו חמץ עמו כמו ראשו על כרעיו ועל קרבו, לא תשחט על חמץ דם זבחי.

שבעת ימים תאכל עליו וגו׳‎ בגללו כמו כי עליך הורגנו כל היום כי עליך נשאנו חרפה פי׳‎ תאכל מצות בגלל הקרבן הבא לזכרון יצי״‎מ.

לחם עני דרכו של עני כשנותנים לו מעט קמח אין לו כלי להחם בו המים ללושו ולא פנאי להחמיץ אלא בוללו במעט מים צוננין וזורקו בתנור או בכירה.

כי בחפזון יצאת מארץ מצרים הרי אומר לך שהיה יכול הקב״‎ה להעמידו במצרים עד שתחמיץ בצק שלהם ויכינו להם צידה הא אינו אלא כדי שיהא זכר לדבר ששבעת ימים תאכל מצות וגו'.

למען תזכר את יום צאתך וגו׳‎ לכך אנו אומרים פרשת ציצית שחרית וערבית לפי שיש לנו להזכיר יציאת מצרים ימים ולילות כדתנן בשלהי פ״‎ק דברכות אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו'.