דְּבָרִים ט״ז · ב׳

וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

במילים פשוטות

הכתוב מצווה לזבוח פסח לה׳ מן הצאן והבקר במקום אשר יבחר ה׳. רש״י מבאר שהצאן הוא לפסח עצמו, שנאמר ״מן הכבשים ומן העזים תקחו״, והבקר הוא לחגיגה הנאכלת עם הפסח כאשר החבורה מרובה, כדי שייאכל הפסח על השובע. אבן עזרא מבאר אף הוא שהצאן הוא לחיוב הפסח והבקר לשלמים, ומביא ראיה מן הכתובים שהוזכר בקר לצד הפסח. כך הפסוק מלמד שקרבן הפסח קרב דווקא במקום הנבחר, ולצידו באה חגיגה מן הבקר להשלים את הסעודה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וזבחת פסח לה' אלהיך צאן. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ב) מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ:

ובקר. תִּזְבַּח לַחֲגִיגָה, שֶׁאִם נִמְנוּ עַל הַפֶּסַח חֲבוּרָה מְרֻבָּה, מְבִיאִים עִמּוֹ חֲגִיגָה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֶאֱכָל עַל הַשֹּׂבַע (פסחים ס"ט); וְעוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ דְּבָרִים הַרְבֵּה מִפָּסוּק זֶה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתִכּוֹס פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ מִן בְּנֵי עָנָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא מִן תּוֹרֵי בְּאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּה תַּמָן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

צאן. לחיוב הפסח:

ובקר. לשלמים והעד ובקר שלשת אלפים אחר שאמר הכל לפסחים על כשבים ובני עזים וכן נתנו לפסחים חמשת אלפים ובקר חמש מאות והנה זכר הפסח קודם הבקר וכן אתה וביתך וי״‎א כי במצרים אמר כבש או עז ועתה בקר אם יוכל והראשון הוא הנכון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

צאן ובקר - חכמים פירשוהו: כתרגומו. כי לפי הפשט גם נדריהם ונדבותיהם ברגלים היו מביאין כמו שכתוב בפ' שור או כשב ובפינחס.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

ועשית פסח. בערב חג המצות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל