דְּבָרִים ט״ז · י״ד

וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

במילים פשוטות

הכתוב מצווה לשמוח בחג יחד עם בני הבית, הלוי, הגר, היתום והאלמנה. חזקוני מבאר שהוזכרה שמחה בשבועות לפי שהוא זמן קציר וזמן שמחה, וכל שכן בסוכות שאספו הכול מן השדה; אבל בפסח לא הוזכרה שמחה, לפי שעיקר החג הוא הזכרת נס יציאת מצרים ועדיין אין עיקר שמחה על קניית תבואה. כך הפסוק מדגיש את מצוַת השמחה בחג הסוכות, הבאה לאחר האסיף כשהיבול כבר בבית, וממשיך את מגמת הכתוב לצרף אל השמחה את החלשים והנזקקים.
מבוסס על חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתֶחֱדֵי בְּחַגָךְ אַתְּ וּבְרָךְ וּבְרַתָּךְ וְעַבְדָךְ וְאַמְתָךְ וְלֵוָאָה וְגִיוֹרָא וְיִתַּמָא וְאַרְמְלָא דִי בְקִרְוָיךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ושמחת בחגך הזכיר למעלה בשבועות שמחה לפי שהוא זמן קציר וזמן שמחה כדכתיב שמחו לפניך כשמחת בקציר, וכ״‎ש עכשיו בסוכות שאספו הכל מן השדה אבל בפסח לא הזכיר שמחה לפי שעקרו של חג להזכרת הנס של יציאת מצרים הוא ועדיין אין עקר שמחה לקנות תבואה, ועוד שנינו בד׳‎ פרקים העולם נדון בפסח על התבואה ושמא יבא ברד או ארבה חסיל שדפון ירקון וילקה אותן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל