דְּבָרִים ט״ז · ט״ו

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הכתוב מצווה לחוג שבעת ימים לה׳ במקום הנבחר, כי יברכך ה׳ בכל תבואתך ובמעשה ידיך, ״והיית אך שמח״. רש״י מבאר לפי הפשט ש״והיית אך שמח״ אינו לשון ציווי אלא לשון הבטחה, ולפי התלמוד למדו מכאן לרבות את לילי יום טוב האחרון לשמחה. אבן עזרא מבאר ש״תחוג״ פירושו תזבח הזבח, בעבור שברך אותך ה׳ והוסיף בכל תבואתך; ו״מעשה ידיך״ הוא בסחורה ואומנות. כך הפסוק מבטיח שמחה שלמה בחג הסוכות מתוך ברכת היבול ומעשה הידיים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והיית אך שמח. לְפִי פְשׁוּטוֹ אֵין זֶה לְשׁוֹן צִוּוּי אֶלָּא לְשׁוֹן הַבְטָחָה, וּלְפִי תַלְמוּדוֹ לָמְדוּ מִכָּאן לְרַבּוֹת לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן לְשִׂמְחָה (שם מ"ח):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

שִׁבְעָא יוֹמִין תֵּחוֹג קָדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֲרֵי יְבָרֵכִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל עֲלַלְתָּךְ וּבְכָל עוֹבָדֵי יְדָיךְ וּתְהֵי בְּרַם חָדֵי

Onkelos Deuteronomy

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

תחג. תזבח הזבח והטעם על הצבור או טעם תחוג ליחיד לעשות עולות ושלמים והעד כי יברכך והטעם תעשה זה בעבור שברך אותך השם והוסיף בכל תבואתך לבאר על ברכת התבואה שהוציאה הארץ:

מעשה ידיך. בסחורה ואומנות:

והיית אך שמח. מצוה לשמוח בחג הסוכות וי״‎א כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח:

וטעם אך. כי לא תהיה כי אם כן:

On Your Way

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

שבעת ימים תחג לפי שהית טרוד בפסח בקציר שעורים ובשבועות בקציר חטים לא הטרחתיך אלא יום אחד אבל בחג הסוכות שהכל בפנים ואין לך טירוד של כלום צריך אתה לחוג שבעת ימים. ד״‎א ע״‎י שיש לך בו הרבה להוציא אספת הכל בבית וגם הפרשת מעשר שני ז׳‎ ימים תחוג מה שאין כן בפסח ועצרת. ד״‎א לפי שכל יום ויום רגל בפני עצמו ע״‎י שהוא חלוק בקרבנותיו.

שבעת ימים תחג מה שאין כן בפסח אבל שמיני עצרת אין צריך להזכיר בפירוש מסתמא כשיעלה לרגל לשם חג הסוכות הרי שמיני בכלל שהרי כשאלו יוצאים זה נכנס ומטעם זה לא הזכירו הכתוב אף בפ׳‎ משפטים ובפ׳‎ תשא אבל בפ׳‎ אמור ובפ׳‎ פנחס דמשתעיין בקרבנות הזכירן בפירוש הואיל והקרבנות חלוקים.

והיית אך שמח פרש״‎י ולפי תלמודו למדנו מכאן לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה כלומר מוהיית אך שמח לכללו עם שבעת הימים שלפניו, דאך דהכא לחלק אתא לרבות ליל יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו כדאיתא פרק לולב וערבה. ולפי פשוטו והיית אך שמח שכל פירותיך כנוסות לבית ולאוצר מה שאין כן בפסח ובשבועות ולכך כתיב בפסח ופנית בבקר וגו׳‎ ואע״‎פ שמשך זמן שלו ז׳‎ ימים.

Chizkuni