לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כׇל־נְ֠בֵלָ֠ה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנׇכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ {פ}

לגר אשר בשעריך. גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲ"זָ וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת (ספרי):

כי עם קדוש אתה לה'. קַדֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ - דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וַאֲחֵרִים נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר, אַל תַּתִּירֵם בִּפְנֵיהֶם (שם):

לא תבשל גדי. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, פְּרָט לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה (חולין קי"ג):

לָא תֵיכְלוּן כָּל נְבִילָא לְתוֹתָב עָרֵל דִי בְקִרְוָיךְ תִּתְּנִנַהּ וְיֵיכְלִנַהּ אוֹ תְזַבְּנִנַהּ לְבַר עַמְמִין אֲרֵי עַם קַדִישׁ אַתְּ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תֵיכוּל בְּשַׂר בַּחֲלָב

לא תאכלו כל נבילה. מהעוף ומהבהמה:

לגר אשר בשעריך. דאינו מתיהד כאשר פירשתי:

או מכור לנכרי שאיננו דר בארצך וטעם הסמך לא תבשל גדי כי הוא בשר וכבר פירשתיו:

לא תאכלו כל נבלה אפילו נבלת בהמה חיה ועוף טהור ודגים טמאים ואהדריה קרא שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר לא הזהיר אכילת נבלה רק נבלת בהמה חיה ועופות טהורים.

כל נבלה שום נבלה דוגמא לא תאכל כל תועבה לא תעשה כל מלאכה.

או מכר לנכרי הלמ״‎ד בשוא.

לא תבשל גדי כתבו כאן ע״‎י שהוא בשר.

לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ כָל, לְמַאן דְּאָמַר אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר (חולין קיג:) יִרְצֶה לְרַבּוֹת כָּל הַמִּתְנַבֵּל בֵּין טְהוֹרִים בֵּין הַטְּמֵאִים בָּאָה עֲלֵיהֶם אַזְהָרַת ״לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה״, וּלְמַאן דְּאָמַר אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר אָמְרוֹ כָל מְרַבֶּה כָּל מִין טָהוֹר בֵּין בְּהֵמָה בֵּין חַיָּה בֵּין עוֹף, אֲבָל טְמֵאָה לֹא.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ כָל עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (מעילה ד,ג) וּפְסָקוֹ רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה וְכוּ׳, כֵּיצַד? הַלּוֹקֵחַ מִנִּבְלַת הַשּׁוֹר וְנִבְלַת הַצְּבִי וְנִבְלַת הַתַּרְנְגוֹל וְקִבֵּץ מִן הַכֹּל כַּזַּיִת בָּשָׂר וַאֲכָלוֹ - לוֹקֶה, עַד כָּאן. וְהוּא מַאֲמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, פֵּרוּשׁ שֶׁמַּזְהִיר עַל שִׁעוּר אֲכִילָה שֶׁהוּא כַּזַּיִת הַבָּאָה מִכָּל דָּבָר הַמִּתְנַבֵּל, הֲגַם שֶׁאֵין הַזַּיִת בָּא אֶלָּא מִשְּׁלָשְׁתָּם יַחַד.

לַגֵּר אֲשֶׁר וְגוֹ׳. הִקְדִּים זִכְרוֹן הַגֵּר לְזִכְרוֹן הַנְּתִינָה, וּבְנָכְרִי הִקְדִּים זִכְרוֹן הַמְּכִירָה לְזִכְרוֹן הַנָּכְרִי. בְּמַסֶּכֶת חוּלִּין (חולין קיד:) הֵבִיאוּ בְּמַחְלֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר סוֹבֵר שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה לְהַתִּיר נְתִינָה לְגוֹי וּמְכִירָה לְגֵר, וְלָזֶה סָמַךְ נְתִינָה וּמְכִירָה יַחַד. וְרַבִּי יְהוּדָה סוֹבֵר הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן מִטַּעַם שֶׁאָמַר קְרָא ״אוֹ מָכֹר״ וְלֹא אָמַר ״וּמָכֹר״. וְרַבִּי מֵאִיר מְיַשֵּׁב תֵּבַת ״אוֹ״ לְהַקְדִּים נְתִינָה דְּגֵר לִמְכִירָה דְּגוֹי. וְצָרִיךְ לָדַעַת לִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה לָמָּה דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּסֵדֶר זֶה. וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַחְלֹקֶת אַחֶרֶת שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ע״ז סז:) רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּדִין אִסּוּר פָּגוּם, רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, דְּתַנְיָא: ״לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳ - כָּל הָרְאוּיָה לְגֵר קְרוּיָה נְבֵלָה, שֶׁאֵין רְאוּיָה לְגֵר אֵינָהּ קְרוּיָה נְבֵלָה, עַד כָּאן. מַשְׁמַע שֶׁדְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא מִמַּה שֶׁבָּא הַכָּתוּב לוֹמַר לְתִתָּהּ לְגֵר, וְאִם אֵינָהּ רְאוּיָה אֵין אָדָם נוֹתֵן וּמוֹכֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּרְאוּיָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלָזֶה דּוֹרֵשׁ שֶׁאֵין קְרוּיָה נְבֵלָה אֶלָּא וְכוּ׳. וְאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ נִרְאִים, כִּי לְעוֹלָם כְּשֶׁאָסַר הַכָּתוּב הַנְּבֵלָה - כָּל נְבֵלָה בְּמַשְׁמַע, וּמַאֲמַר הַנְּתִינָה וְהַמְּכִירָה בָּא כְּשֶׁהֵם רְאוּיִים, וּמִי תָלָה זֶה בָּזֶה?

עַל כֵּן נִרְאֶה שֶׁדְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא מִמַּה שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּשִׁעוּר הַדִּבּוּר, וְכָתַב תֵּבַת ״לַגֵּר״ סָמוּךְ לְתֵבַת ״נְבֵלָה״, וְלֹא אָמַר כְּסֵדֶר שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״מָכֹר לְנָכְרִי״, וְהוּא גַּם כֵּן שִׁעוּר דִּבּוּר הָרָאוּי לְהַקְדִּים הַמַּעֲשֶׂה וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לְמִי. לָזֶה דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהָעִירְךָ בְּמִשְׁפָּט זֶה, לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ נְבֵלָה אֶלָּא אִם הוּא רָאוּי לַגֵּר, אֲבָל אִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״תִּתְּנֶנָּה לַגֵּר״ אֵין מָקוֹם לִדְרָשָׁתוֹ.

וּלְדֶרֶךְ זֶה הִרְוַחְנוּ טַעַם שִׁנּוּי הַסֵּדֶר אַלִּבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, כִּי סוֹבֵר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאֵין אִסּוּר פָּגוּם, וּלְטַעַם זֶה שִׁנָּה הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה לְהַסְמִיךְ מַאֲמַר תֵּבַת ״נְבֵלָה״ לְתֵבַת ״הַגֵּר״, וְשִׁנָּה מִסֵּדֶר הַסָּמוּךְ לוֹ לְהָעִירְךָ עַל דְּרָשָׁה זוֹ. וְלָזֶה לְרַבִּי מֵאִיר שֶׁדּוֹרֵשׁ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהַתִּיר נְתִינָה לְגוֹי וּמְכִירָה לְגֵר, אֵין לוֹ מָקוֹם לִדְרוֹשׁ ״נְבֵלָה הָרְאוּיָה לְגֵר״ וְכוּ׳, וְאָסַר אֲפִלּוּ אֵינָהּ רְאוּיָה לְגֵר, וְנִתְיַשְּׁבוּ עַל בּוּרְיָן.

אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי שָׁם בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (סח.) שֶׁהִקְשָׁה הַשַּׁ״ס כְּשֶׁאָמַר נְבֵלָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַגֵּר אֵינָהּ נְבֵלָה, הִקְשָׁה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְרַבִּי מֵאִיר, הַהוּא לְמַעוּטֵי סְרוּחָה מֵעִיקָרָא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, סְרוּחָה מֵעִיקָרָא לֹא אִיצְטְרִיךְ קְרָא״, עַד כָּאן. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מַה מַקְשֶׁה הַשַּׁ״ס לְרַבִּי מֵאִיר, וַהֲלֹא לִסְבָרַת רַבִּי מֵאִיר אֵין מָקוֹם לִדְרוֹשׁ דְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ? וְאוּלַי כִּי לְרַוְחָא דְּמִלְּתָא אָמַר כֵּן בַּגְּמָרָא, אֲפִלּוּ אִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁיִּסְבּוֹר דְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן יָכוֹל לְהַעְמִידָהּ בִּסְרוּחָה מֵעִיקָרָא, אֲבָל אַחַר הָאֱמֶת אֵין קֻשְׁיָא לְרַבִּי מֵאִיר וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וּלְפִי זֶה אַחַר הָאֱמֶת גַּם רַבִּי מֵאִיר יִסְבּוֹר (כרבי שמעון) בִּסְרוּחָה מֵעִיקָרָא דְּעַפְרָא בְּעָלְמָא כִּסְבָרַת רַשְׁבִּ״י וְאֵינוֹ צָרִיךְ קְרָא.