וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעׇזְנִיָּֽה׃

הפסוק פותח את רשימת העופות האסורים: וזה אשר לא תאכלו מהם, הנשר והפרס והעזנייה. רש״י מבאר מן הלשון ״אשר לא תאכלו מהם״ שבא הכתוב לאסור אף את השחוטה, כלומר אף אם נשחט העוף הטמא כראוי הוא נשאר באיסורו. חזקוני מוסיף בשם רש״י שהאיסור על השחוטה נלמד מלשון קצרה זו שבתורת כהנים. בניגוד לבהמות ולדגים שבהם נתנה התורה סימנים, בעופות מונה הכתוב את המינים האסורים בשמותיהם, וכל מין שאינו ברשימת האסורים הוא בכלל הטהור המותר באכילה.