דְּבָרִים י״ד · י״ב

וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעׇזְנִיָּֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח את רשימת העופות האסורים: וזה אשר לא תאכלו מהם, הנשר והפרס והעזנייה. רש״י מבאר מן הלשון ״אשר לא תאכלו מהם״ שבא הכתוב לאסור אף את השחוטה, כלומר אף אם נשחט העוף הטמא כראוי הוא נשאר באיסורו. חזקוני מוסיף בשם רש״י שהאיסור על השחוטה נלמד מלשון קצרה זו שבתורת כהנים. בניגוד לבהמות ולדגים שבהם נתנה התורה סימנים, בעופות מונה הכתוב את המינים האסורים בשמותיהם, וכל מין שאינו ברשימת האסורים הוא בכלל הטהור המותר באכילה.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וזה אשר לא תאכלו מהם. לֶאֱסֹר אֶת הַשְּׁחוּטָה (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְדֵין דִי לָא תֵיכְלוּן מִנְהוֹן נִשְׁרָא וְעָר וְעַזְיָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וזה אשר לא תאכלו פרש״‎י לאסור את השחוטה בת״‎כ מפני שהיא קצרה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל