דְּבָרִים י״ד · י״ג

הראה והאיה. הִיא רָאָה הִיא אַיָּה הִיא דַיָּה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רָאָה? שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר, וְלָמָּה הִזְהִיר בְּכָל שְׁמוֹתֶיהָ? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחֲלֹק - שֶׁלֹּא יְהֵא הָאוֹסְרָהּ קוֹרֵא אוֹתָהּ רָאָה, וְהַבָּא לְהַתִּיר אוֹמֵר זוֹ דַּיָּה שְׁמָהּ אוֹ אַיָּה שְׁמָהּ, וְזוֹ לֹא אָסַר הַכָּתוּב. וּבָעוֹפוֹת פֵּרֵט לְךָ הַטְּמֵאִים לְלַמֵּד שֶׁהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִים מְרֻבִּים עַל הַטְּמֵאִים, לְפִיכָךְ פֵּרֵט אֶת הַמֻּעָט (חולין ס"ג):

וּבַת כַּנְפָא וְטָרָפִיתָא וְדַיְתָא לִזְנַהּ

ראה דיה איה דאה ארבעתן אחד הן כיצד הואיל וכתב כאן למינה גבי דיה כמו שכתב בפ׳‎ שמיני גבי איה ש״‎מ איה ודיה אחת הן. דאי ס״‎ד תרי נינהו מיכדי משנה תורה קאתי לאוסופי א״‎כ ה״‎ל למכתב הכא למינה גבי איה, וראה ודאה אחת הן דמשנה תורה לאוסופי קא אתי ואי לאו דדאה היא חדא מהני תלת הוה מני לה הכא. ודאה ודיה אחת הן דאמרינן למה נקרא שמה ראה שרואה ביותר שעומדת כאן ורואה בא״‎י את הנבלות. ואיה כמו כן רואה ביותר כדכתיב ולא שזפתו עין איה אלמא ארבעתן חדא נינהו וד׳‎ שמות יש להם, וסימן דלא ליטעי בין דאה לראה, רר בשרו בפ׳‎ ראה ראה ברי״‎ש.

וְהָרָאָה וְגוֹ׳ לְמִינָהּ. נִרְאֶה שֶׁכָּל מִין מֵהַעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (חולין סג.) שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִים הַרְבֵּה וּמְשֻׁנִּים, אָמַר בָּהֶם הַכָּתוּב ״לְמִינֵהוּ״ ״לְמִינֵיהֶם״, וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא מִינִים מוּעָטִים וְדוֹמִים קְצָת אֵינוֹ אוֹמֵר ״לְמִינוֹ״. וְהָרְאָיָה כִּי נֶשֶׁר לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״לְמִינוֹ״, וְאוֹמֵר בַּגְּמָרָא (חולין סא.) עַל עוֹף אֶחָד שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֶׁהוּא נֶשֶׁר שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁהוּא מִין נֶשֶׁר, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לַנֶּשֶׁר מִינִים וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״לְמִינוֹ״.