דְּבָרִים י״ד · י״א

כׇּל־צִפּ֥וֹר טְהֹרָ֖ה תֹּאכֵֽלוּ׃

במילים פשוטות

הפסוק קובע ״כל צפור טהרה תאכלו״. רש״י מבאר שהיתר זה בא לרבות את הציפור המשולחת של המצורע, שאף היא מותרת באכילה. אבן עזרא מוסיף שהמילה ״צפור״ היא שם כללי, ותור וגוזל הם שני מינים הנכללים תחתיה, וכן ״דיה ואיה״ נכללות תחת ״דאה״, שכן כאן הוסיפה התורה לבאר את המינים. הכתוב פותח את עניין העופות בכלל של היתר הציפורים הטהורות, ומכין את הרשימה של העופות הטמאים שתבוא בהמשך, שהיא הדרך שבה מבחינה התורה בין המותר לאסור בעופות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כל צפור טהרה תאכלו. לְהַתִּיר מְשֻׁלַּחַת שֶׁבַּמְּצֹרָע (ספרי; קידושין נ"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כָּל צִפַּר דַכְיָא תֵּיכְלוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כל צפור טהורה תאכלו. הנה צפור שם כלל ותור וגוזל על השני מינין שהם תחת צפור וכן דיה ואיה תחת דאה כי עתה הוסיף לבאר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כל צפור טהרה כל מקום שנאמר צפור בטהור הכתוב מדבר אמר רב יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור והטמא אינו נקרא אלא עוף בלבד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל