וְאֶת־כׇּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת־הָעִ֤יר וְאֶת־כׇּל־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד׃

הפסוק מצווה לקבץ את כל שלל העיר אל תוך רחובה ולשרוף באש את העיר ואת כל שללה כליל לה׳, והעיר תהיה תל עולם שלא תיבנה עוד. רש״י מבאר ש״לה׳ אלהיך״ פירושו לשמו ובשבילו, שהשריפה נעשית לשם שמים. אבן עזרא מוסיף ש״כליל״ עניינו כלה לגמרי, ״לה׳ אלהיך״ בעבור כבוד ה׳ תישרף העיר, ו״תל״ הוא מלשון מקום גבוה ותלול. השריפה המוחלטת של העיר ורכושה מבטאת שהכול נעשה לשם שמים ולא לתועלת אישית, והעיר נותרת חורבה נצחית לזיכרון ולהרתעה.