הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת־יֹ֥שְׁבֵ֛י הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ וְאֶת־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃

הפסוק מצווה להכות את יושבי העיר ההיא לפי חרב, להחרים אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה. רש״י מדייק מן הכפילות ״הכה תכה״ שאם אינך יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם, המיתם באחרת. לפי הפשט, הפסוק קובע את דין עיר הנידחת, שיושביה נענשים והעיר וכל שללה נחרמים. חומרת הדין נובעת מכך שהעיר כולה נמשכה אחר עבודה זרה, וההחרמה כוללת את הרכוש והבהמות כדי לבער את הרע לחלוטין. הכתוב מדגיש שאין להותיר שריד מן הרעה שנתפשטה בעיר.