דְּבָרִים י״ב · ו׳

וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם׃

במילים פשוטות

הכתוב מפרט את מה שיש להביא אל המקום הנבחר: עולות וזבחים, מעשרות ותרומת יד, נדרים ונדבות ובכורות הבקר והצאן. רש״י מבאר שהזבחים הם שלמים של חובה, המעשרות הם מעשר בהמה ומעשר שני הנאכל לפנים מן החומה, ותרומת היד היא הביכורים שנאמר בהם ״ולקח הכהן הטנא מידך״, והבכורות ניתנים לכהן. כך הפסוק מלמד שכל סוגי הקדשים והמתנות מרוכזים למקום אחד נבחר, ואין מקריבים ואוכלים אותם בפיזור אלא במקום שבו שוכן שם ה׳.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וזבחיכם. שְׁלָמִים שֶׁל חוֹבָה:

מעשרתיכם. מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לֶאֱכֹל לִפְנִים מִן הַחוֹמָה:

תרומת ידכם. אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כ"ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ (עי' ספרי):

ובכרת בקרכם. לְתִתָּם לַכֹּהֵן וְיַקְרִיבֵם שָׁם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתַיְתוּן לְתַמָן עֲלָוָתֵיכוֹן וְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן וְיָת מַעְשְׂרָתֵיכוֹן וְיָת אַפְרָשׁוּת יֶדְכוֹן וְנִדְרֵיכוֹן וְנִדְבָתֵיכוֹן וּבְכוֹרֵי תוֹרְכוֹן וְעָנְכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל