דְּבָרִים י״ב · כ׳

כי ירחיב וגו'. לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבַת יָדַיִם וְעֹשֶׁר (חולין פ"ד):

כל אות נפשך וגו'. אֲבָל בַּמִּדְבָּר נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר חֻלִּין אֶלָּא אִם כֵּן מַקְדִּישָׁהּ וּמַקְרִיבָהּ שְׁלָמִים (שם ט"ז):

אֲרֵי יַפְתֵּי יְיָ אֱלָהָךְ יָת תְּחוּמָךְ כְּמָא דִי מַלִיל לָךְ וְתֵימַר אֵיכוּל בִּשְׂרָא אֲרֵי תִתִּרְעֵי נַפְשָׁךְ לְמֵיכַל בִּשְׂרָא בְּכָל רְעוּת נַפְשָׁךְ תֵּיכוּל בִּשְׂרָא

ואמר כי תאוה לאכול בשר פירוש אם תאוה נפשך לאכול בשר וכבר הזכיר זה להוסיף כי ירחק ממך המקום וגם זה הכתוב על מקום שאיננו מארץ כנען ומשפטו כמשפט שעריך:

כי ירחיב - ותהיה רחוק מן המשכן.

כי ירחיב פרשה זו נאמרה כבר למעלה וחזר ושנאה לפי שנאמר בה למטה ועשית עולותיך. ד״‎א לפי שכל מה שכתב בה תדיר הוא בכל יום וחזר ושנאן כדי שיהיו רגילין ובקיאים בו.

כאשר דבר לך והיכן דבר ושתי את גבולך וגו'.

ואמרת אכלה בשר מכאן שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר אלא אם כן נמלך תחלה.

כי תאוה נפשך כי במקום אם.

כִּי יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר. הוֹרָה שֶׁאֵין הָאָדָם הוֹמֶה אַחַר הַתַּאֲווֹת כִּי אִם מִתּוֹךְ הַרְחָבָה יְתֵרָה, וְאֵין אֲרִי נוֹהֵם כִּי אִם מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר (ברכות לב), לְכָךְ אָמַר ״כִּי יַרְחִיב ה׳ אֶת גְּבוּלְךָ״, וְזֶה יְבִיאֲךָ לִידֵי הֲסָרַת מַסְוֶה הַבּוּשָׁה מֵעַל פָּנֶיךָ, עַד שֶׁתֹּאמַר בְּפֶה מָלֵא ״אֹכְלָה בָשָׂר״. וְדוֹמֶה זֶה קְצָת לִפְרִיקַת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְלַחְקוֹר אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, וְהַסִּבָּה לְכָל זֶה הוּא ״כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳״ כִּי כָּל הַקָּרוֹב הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר אֶל מִקְדַּשׁ ה׳ יֵשׁ עָלָיו מוֹרָא מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ (ויקרא יט כט), רוֹצֶה לוֹמַר מִן הַמִּקְדָּשׁ נִמְשָׁךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלֶיךָ מוֹרָא מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְנָם ״כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם״ גּוֹרֵם לְךָ שֶׁרָחוֹק ה׳ מִכִּלְיוֹתֶיךָ, עַל כֵּן כָּל הַיּוֹם תִּתְאַוֶּה תַּאֲוָה, גַּם בּוֹשׁ לֹא תֵבוֹשׁ מִלּוֹמַר ״אֹכְלָה בָשָׂר״, הִנְנִי מַתִּיר לְךָ הַדָּבָר, ״וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ״, לֹא בְּכָל עֵת כִּי אִם לִפְרָקִים בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ״. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח יג): ״כִּי יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פד.): לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר כִּי אִם בַּהַזְמָנָה הַזֹּאת.

בֵּאוּר הַדָּבָר הוּא, שֶׁאִם יַרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לֶאֱכֹל מִן הַבְּהֵמוֹת הַמְּצוּיִין אִתּוֹ בַּבַּיִת, שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז, אָז כָּל הַיּוֹם יִתְאַוֶּה תַּאֲוָה וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּאֲכִילָתוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. אֲבָל אִם לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יָצוּד בַּיְּעָרוֹת וּבַמִּדְבָּרוֹת צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף, שֶׁיֵּשׁ לוֹ סַכָּנָה וְטֹרַח גָּדוֹל לְצוּדָם, אָז תִּשְׁקֹט תַּאֲוָתוֹ, כִּי אֵין הָאֲכִילָה שָׁוָה בְּגֹדֶל הַצַּעַר וְהַטֹּרַח, כִּי לֹא לְחִנָּם אָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו ״וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד״ (בראשית כז ג), וְכִי לֹא הָיָה לוֹ בַּבַּיִת דָּבָר הַנִּיצוֹד כְּבָר, וְלָמָּה חָרַד אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת לְטַלְטְלוֹ בִּמְקוֹמוֹת הַסַּכָּנָה? אֶלָּא שֶׁהָיָה מִתְנַהֵג עַל פִּי הַדֶּרֶךְ אֶרֶץ אֲשֶׁר לִמְּדָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר כִּי אִם בְּהַזְמָנָה זֹאת, עַל יְדֵי צֵידָה דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻרְגָּל בּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר, אַךְ בִּתְנַאי זֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻרְגָּל בּוֹ, וְיֹאכְלוֹ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל, שֶׁמִּסְּתָמָא אֵינוֹ מֻרְגָּל בָּהֶם כִּי חַיּוֹת הֵנָּה וְהֵם מְחֻסְּרֵי צֵידָה, וּמֵחֲמַת הַטֹּרַח הוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתָם, כָּךְ יֹאכַל אֲפִלּוּ סְתָם בָּשָׂר. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר, וּמְיֻשָּׁב לְשׁוֹן ״אַךְ״ יוֹתֵר מִפֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ״י.

וּלְפִי שֶׁמָּצִינוּ, שֶׁבְּכָל דָּבָר הַנִּצּוֹד מִמְּקוֹמוֹת הַהֶפְקֵר יֵשׁ בּוֹ לָחוּשׁ בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר גָּזוּל, כִּי עַל כֵּן הִזְהִיר יִצְחָק אֶת עֵשָׂו שֶׁיָּבִיא לוֹ מִן הַהֶפְקֵר וְלֹא מִן הַגָּזֵל, לְפִי שֶׁאוּלַי הַנִּצּוֹד הָיוּ לוֹ בְּעָלִים וּבָרַח מֵהֶם, עַל כֵּן נֶאֱמַר כָּאן: ״וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה׳״, וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּזְבַּח מִן אוֹתָן אֲשֶׁר לֹא נָתַן לוֹ ה׳? אֶלָּא שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁיֹּאכַל דַּוְקָא בְּהַזְמָנָה זֹאת ״כִּי יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף״, וְיֵשׁ לָחוּשׁ בּוֹ עַל הַגָּזֵל כָּאָמוּר, עַל כֵּן אָמַר: ״אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה׳״, שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְצוּדָתְךָ לְאַפּוּקֵי הַגָּזוּל אֵינוֹ מֵאֵת ה׳, וְעַל זֶה אָמַר: ״כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ״ וְהִזְהַרְתִּיךָ עַל הַגָּזֵל, אוֹ הִזְהַרְתִּיךָ שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר כִּי אִם בַּהַזְמָנָה הַזֹּאת.

כִּי יַרְחִיב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עַל הַמִּתְאַוִּים תַּאֲוָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר בַּמִּדְבָּר (במדבר יא), וְקָבְרוּ הַמִּתְאַוִּים, מֵעַתָּה עוֹמֵד תַּאֲוַת הַבָּשָׂר בְּאִסּוּר. לָזֶה אָמַר כִּי יַרְחִיב וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁתֹּאמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וְזֶה דִּמְיוֹן מַאֲמַר הַמִּתְאַוִּים שֶׁאָמְרוּ ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר״, גַּם אָמַר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ דִּמְיוֹן הָאָמוּר בַּמִּתְאַוִּים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״, אַף עַל פִּי כֵן מַתִּיר הַכָּתוּב לָהֶם וְאָמַר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.