וְאֶת־אֹֽתֹתָיו֙ וְאֶֽת־מַעֲשָׂ֔יו אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וּלְכׇל־אַרְצֽוֹ׃

ואת אתתיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו. אבן עזרא מבאר ש״ואת אותותיו ואת מעשיו״ מכוונים לפרעה שהוא עיקר. הפסוק ממשיך לפרט את מה שראה הדור הנוכחי: את האותות והמעשים שעשה ה׳ במצרים, בפרעה ובכל ארצו. אונקלוס מתרגם ״וית אתותה וית עובדוהי די עבד בגו מצרים״. הפסוק ממשיך את הקריאה של הפסוק הקודם, ומפרט את מעשי ה׳ שישראל היו עדים להם: הניסים והמכות במצרים. הזכרת פרעה וארצו מדגישה את היקף מעשי ה׳, שפגעו במלך החזק ובכל ממלכתו. הפסוק מבליט את גודל הניסים שראו ישראל, כבסיס לאמונתם ולמחויבותם. יש כאן חיזוק למסר של הפסוק הקודם: הדור הנוכחי ראה בעיניו את כוח ה׳ מול המעצמה הגדולה של מצרים, ולכן עליו לשמור את המצוות מתוך הכרה במה שחווה.